"זמן למנהיגות לא לפוליטיקה" – זו הכותרת שבחרה הדס ילין דניאלי (יגור) לפוסט שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה. אמרה ובאותה נשימה ממש הודיעה כי החליטה לבחור בפוליטיקה ולהתמודד על ראשות התנועה הקיבוצית, בה שימשה בעבר הלא רחוק כמנכ"לית וכמשנה למזכ"ל התנועה.

כעבור  כמה משפטים הכריזה שאין זה הזמן לבחירות ויש לדחותן (בחרה שלא לנקוב במועד) מכיוון ש'בימים קשים  אלו לאחר האסון הכבד שפקד את קיבוצי העוטף, ימי מלחמה בהם חיילינו בחזית וחברינו וילדינו חטופים.." ומיד בחרה לציין שלכל ברור שאין זה הזמן לבחירות, כי "איך אפשר לעשות עכשיו פוליטיקה?"

מתברר שאפשר מכיוון שהדס דניאלי לא נסוגה בה מהכוונה "לעשות פוליטיקה" גם לאחר שמזכירות התנועה וועדת הבחירות החליטו שלא לדחות את המועד הנקוב להצבעה בקלפיות - 13.2.2024. אפשר היה להבין את ההיגיון בדחיית הבחירות לרשויות המקומיות שעמדו להיערך בסוף חודש אוקטובר ולקיימן בסוף חודש ינואר, מכיוון שהמלחמה עדיין בעיצומה וישובים רבים פונו מתושביהם ולא יוכלו להצביע בקלפי (דבר שלא יהיה בקיבוצים), אבל מהיכן יודעת הדס מה יהיה מצבנו בחדשי ינואר פברואר? ובכלל, נראה כאילו העדר מנהיגות מאפיין את הגעוואלד בו בחרה המתמודדת הטרייה לשלב בהכרזה הפומבית שלה .. באם תפסיד לליאור שמחה (והסיכויים לכך טובים) תמיד תוכל להגיד שאי דחיית הבחירות גרמה לכך וגם הקמפיין שלה היה קצר מועד והתנהל בימי משבר ולחימה.

 ובכלל.. מדוע בחרה הדס ילין דניאלי להודיע על הצטרפותה למרוץ יומיים בלבד טרם היום שנקבע להגשת הרשימות? הרי היה לה כל הזמן שבעולם לכך. האם חשה שמנהיגויות התנועה הקיימת או זו העתידה להיבחר אינן או לא יהיו מסוגלת לנהל את המערכה החברתית והכלכלית של שיקום קיבוצי העוטף, או השבת החברים לביתם ביישובי הצפון ורק היא תוכל למשימה? הזמן שנותר להדס לקושש חתימות היה קצר ולאחר החתמת 400 תומכות ותומכים בלבד פנתה לוועדת הבחירות להאריך את המועד ולאפשר לה להגיע למספר הנכסף - 1000. הפעם הוועדה אישרה ולא בטוח שהמסיבות הנכונות. אם אכן נתלתה בתקווה שהבחירות יידחו סימן שאינה קוראת נכונה את המפה ומנהיגה שכמותה צריכה לקרוא מפה ולנווט על פיה.

בהמשך הודעתה לציבור הכריזה הדס שעל אף התנאים הלא פשוטים מבחינתה היא החליטה לצאת לדרך ולהתמודד 'בלב כבד' ולו רק כדי 'להתחיל יחד אתכם ואתכן  בתהליך הריפוי והבנייה המחודשת של הקיבוצים והתנועה'. אופס.. להתחיל? ומה עושים כעת הבוס שלה בעבר ניר מאיר ופעילי התנועה אם אינם מתחילים באותו שיקום ממש. היא עצמה כתבה בתאריך 12.10 שהתנדבה לעזרת התנועה הקיבוצית בימי המלחמה, האם ככזו לא החלה בריפוי ושיקום? ובכלל, לא בריא לצאת לקמפיין בחירות בלב כבד. עדיף לעשות זאת בנפש חפצה. זאת ועוד, ליאור שמחה עוסק רובו ככולו בדאגה פיסית ונפשית לענף הרפת הקיבוצי עליו הוא אמון וכך יעשה בבוא העת גם עם ההולכים על שתיים. הוא אכן מנהיג אמיתי ולא רק פוליטיקאי מיומן.

יש הרבה הכרזות חלולות בפוסט של הדס כגון "על התנועה הקיבוצית לחזור ולהיות הכוח המניע והבונה במדינת ישראל" או "נרתום את החברה הישראלית כולה לבנייה המחודשת  של הנגב המערבי ונוביל חיבורים מחודשים לכל חלקי העם" -מעט יומרני בהתחשב בעובדה שמניין החברים בקיבוצים עומד על כ-200 אלף איש (סדר גודל של עיר בינונית).  מעט צניעות מתבקשת ממנהיגה לעתיד ופוליטיקאית בהווה.

לא ברור  מדוע בחרה הדס בלב כבד ובעיתוי בעייתי מבחינתה לרוץ לראשות התנועה. אולי יש אלו הממריצים אותה לעשות זאת ולו רק כדי להוות אבן נגף בפני ליאור שמחה שלדעתי ייבחר ברוב גדול כמזכ"ל התנועה הקיבוצית.

 הדס דניאלי ילין. "נחזור להיות הכוח המניע במדינה" (התמונה מפייסבטק)