איש שמאל זה לא אוטומט | יזהר בן נחום
כמי שמתגייס ומסייע לכל מחאה, אני מתנגד לחסימת כבישים, למחאות מול בתי פוליטיקאים, או בחופשתם ותומך בהפגנות מול מקומות פעילותם
לאורך
כל חיי הקצרים (71 שנים) אני מגדיר את עצמי כאיש שמאל ציוני, אבל מעולם לא חשבתי ששיוך
כלשהו מעניק לי פטור מחשיבה וקביעת עמדה בכל נושא לגופו. רוצים דוגמאות? אינני
תומך בהפללה על אחזקה של "סמים קלים" לשימוש עצמי, אבל אני מתנגד בתוקף
ללגליזציה של סמים וסחר חופשי בהם.
חתמתי אצל עורך-דין על בקשה שבמצב של קומה לא יאריכו את חיי באמצעים מלאכותיים, אבל ב"המתת חסד" אקטיבית אני רואה רצח לכל דבר, גם כשהיא נעשית מרצונו של המומת. אינני מתלהב מבתי ספר דו-לשוניים כי בראייתי, הרציונל של אחות עמים הוא כיבוד הלאומיות ולא טשטוש שלה.
אני מתנגד למהפכה המירב מיכאלית בלשון העברית. אינני מניף דגלי ישראל שבהם המילה "שלום" מחליפה את המגן-דוד. ביום הזיכרון אני בבית קמה ולא בטקס הישראלי-פלסטיני. אני תומך בשימוש ברוגלות באישור בית המשפט, מתוך תפיסה שברשימת זכויות האדם זכותם של קורבנות הרצח לחיות עדיפה על זכותם של הרוצחים לפרטיות. כמו כן, בניגוד לאחדים מידידי, אינני רואה בשב"כ את אויב העם והדמוקרטיה (השקפותיי בנושא הרוגלות והשב"כ נובעות מכך שאני מתמצא בנושאי מודיעין יותר מהרבה אנשים אחרים). וכדי לבלבל את אלה ששמים אנשים בקופסאות, אחרי כל הרשימה הזאת אני תומך בפירוק הרבנות הראשית וכל ההתנחלויות.
וכאן אני מגיע למחאה. דעותיי לגבי חלק מפעולות המחאה הן מסקנה מתבקשת מעמדות שאני דוגל בהן מזה שנים רבות. אני מצדד בשיתוף פעולה מלא ומוחלט עם משטרת ישראל, כולל הליכה למעצר, מסירת פרטים וציות לכל הוראה של שוטר. אני מתנגד לחסימת כבישים ולצעדי מחאה מול תחנות משטרה. מקומן של מחאות נגד פוליטיקאים הוא במקומות שבהם הם ממלאים תפקיד פוליטי, לא מול בתיהם הפרטיים, לא במספרה, בתיאטרון או בקולנוע ולא כשהם יוצאים לנופש. אני ציוני ללא תנאי. מעולם לא העליתי בדעתי לעזוב את ישראל. אין לי ולא יהיה לי דרכון זר ולעולם לא אעודד את בני ונכדי לחיות בארץ אחרת. אני קורא לכל ישראלית וישראלי להשאיר את צה"ל מחוץ למחלוקות הפוליטיות ולהתנדב בכל זמן ומקום שיש בכך צורך.
כן, זה אני, האפסנאי של המחאה בדרום הארץ, זה שנענה תוך חמש דקות, בכל יום בשבוע ובכל שעות היום והלילה לכל קריאה של מבקשי ציוד ואביזרים למחאה. פעילות המחאה הראשונה שהשתתפתי בה היתה צביעת מגן דוד צהוב על הכביש כשהשגריר הגרמני הראשון הגיע לישראל. כמו כל ילד טוב בשמאל גם אני שיננתי את שירו של ברטולד ברכט "גנרל, הטנק שלך": "גנרל, האדם שמיש מאוד... אבל יש לו חסרון אחד: הוא יודע לחשוב."
סוציאליסטים במחאה. כוחות הביטחון אינם אויבים (צילום מעמוד הקבוצה)
כהמשך לכתבתו של יזהר בן-נחום
מסכים איתך, לכל אחד דיעה עצמאית
כל אחד הוא בן אדם בפני עצמו, והוא עושה מה שהוא יכול.
לפעמים אין מנוס
יזהר אדם טוב, מכבש ומכובד. אינו מקבל מצבים שבהם אין ברירה. הפגנות מול משרדים ריקים? בלי להפריע? את זה עושים על הגשרים. אין מחאה "נחמדה", בשום מקום. יהיה קצת לא נוח וזה יעבור. ממש לא נושא.