ואולי לא היו הדברים מעולם? שוויונית, צודקת, דמוקרטית - ההיית או חלמתי חלום?

השבוע שעבר היה קשה, היה כואב. הרגשתי שגזלו ממנו אישית משהו יקר לי מאוד-מאוד - את הארץ, המדינה החופשית והדמוקרטית, את השפיות ואת התקווה. וגם את האמת וההיסטוריה של הארץ הזאת.

לא מצאתי לעצמי מקום, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, עם התסכול והעלבון. בסוף מצאתי את עצמי מול מסך המחשב ועם האצבעות על המקלדת. ליקטתי מילים וסיסמאות שנכתבו על שלטים, חולצות, פוסטים וכותרות וארגתי אותן לטקסט אחד:

שִׁשּׁה בְּאָב. יוֹם הַבּוּשָׁה.

עַכְשָׁו נִרְאֶה שֶׁהַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא

בִּיבִּי מַאכְט א חֻרְבָּן. שָׂה שָׂה.

אפילוּ לא חִכָּה עַד הַתִּשְׁעָה

כְּדֵי להִצְטָרֵף לַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁל

נְבוּכַדְנֶצַּר, טִיטוּס ועכשו נְתַנְיָהוּ –

מַחֲרִיבֵי יִשְׂרָאֵל.

"דִיקְטָטוּרָה עַכְשָׁו" נִכְתַּב

עַל חֻלְצָה בהפגנת הימין. זוֹ לֹא

הֲלָצָה. אֵיזוֹ מִין הַמְלָצָה.

יָרַדְנוּ מֵהַפַּסִּים

וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה אֲפָסִים עוֹשִׂים

סֶלְפִי נִצָּחוֹן. מְלֵאֵי בִּטָּחוֹן

שֶׁיַּזְחִילוּנוּ עַל גָּחוֹן.

אֲנִי עִם חֹור בַּלֵּב.

הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא?

וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם?

שִׁווְיוֹנִית, צוֹדֶקֶת, דֵּמוֹקְרָטִית –

ההָיְיתְ אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

אֵיךְ הִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם?

רְעִידַת אֲדָמָה

שֶׁכְּמוֹתָהּ לֹא יָדְעָה הָאֻמָּה.

תַּתְחִילִי לִרְזוֹת, יָה שְׁמֵנָה

אָמְרָה הַשּׁוֹטֶרֶת לַמַּפְגִּינָה.

אֵלּוּ פְּנֵי הַמַּמְלָכָה

וְהַמַּמְלַכְתִּיּוּת – לְאָן הָלְכָה?

כְּנֻפְיָה פָּרְסָה עָלֵינוּ אֶת כְּנָפֶיהָ.

לַשָּׁוְוא הוּא לֹא שָׁב מִשְּׂדֵה הַקְּרָב?

בִּשְׁבִיל מָה ועל מה לָחַם?

לֹא. לֹא לַשָּׁוְא

הוּא לוֹחֵשׁ לִי .

זֶה רַק עוֹד פֶּרֶק בַּמַּעֲרָכָה.

רַק הִתְחַלְנוּ. גם בשמי

תִּתְנַגְּדוּ. תִּמְרְדוּ.

תִּתְאַחֲדוּ.

 

 
שר המשפטים יריב לוין. איך הגענו עד הלום... (התמונה: מטוויטר)