אנחנו חיים בתקופה לא שגרתית. ותקופות כאלה מטבען, תובעות מאנשים להעז ולצאת מאזור הנוחות שלהם ולשלם על כך מחיר. תגובה לדובי הלמן*

1.אז ככה, בנוסף לכך שמדינת ישראל היא, ברוח מגילת העצמאות, יהודית ודמוקרטית, הרי היא גם מדינה שיש לה צבא כהכרח בל יגונה. ואנחנו צריכים להחליט בסופו של יום, כל יום, אם אנחנו רוצים להיות צבא עם מדינה, או מדינה עם צבא. ומשום שרוב רובו של הצבא מורכב מחיילי מילואים, מדובר, למעשה, במאות אלפי אזרחים שחובתם האזרחית קודמת לחובתם הצבאית.

2. וכאשר מדינתם משנה את חוקי המשחק באמצע המשחק ועומדת להפוך  למשהו אחר, אפל ומושחת. מוטל עליהם בהיותם אנשים שלוקחים אחריות על החברה האזרחית, לקום לעשות מעשה ולנקוט עמדה, יהיה מחירה אשר יהיה.
רבים מאיתנו, הלוואי שיהיו יותר רבים, שואלים את עצמם מה היה קורה אילו חיילי הוורמכט היו מאותתים לקנצלר שלהם, ההוא ששרף את הרייכסטאג, את מה שמאותתים אלפי חיילי מילואים לראש ממשלתם הסוחב על גבו שלושה כתבי אישום, שבגינם אסור היה לו עפ"י חוק, להיות חצרן בית ספר וגם לא שר בשום ממשלה, אבל דווקא להיות ראש ממשלה מותר לו.

3. ובכן, ההיסטוריה מלמדת אותנו שהרבה מאוד אנשים ערכיים היו גם שם בשנות השלושים הסוערות ושיתפו פעולה עם תהליכים שהסתיימו בסופו של יום במחנות ריכוז והשמדה. קרוב לוודאי שאמרו לעצמם ואולי גם לאחרים את המילים המרגיעות שכתב דובי הלמן: "על העם הזה לא תשתלט שום דיקטטורה, או הפיכה צבאית. ובכן למה לי לדאוג".

4. למה לדאוג? משום שהדמוקרטיה היא כוח ההרתעה האמיתי שלנו. ומשום שכל חוק שמכוננת ממשלת התועבה הזאת, החל בעילת הסבירות וכלה במינוי רבנים דתיים אורתודוקסים לכל ישוב, גם חילוני, מטרתו להפוך את מדינת ישראל של מגילת העצמאות, זו שהבטיחה ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" לאתנוקרטיה דתית שתרדוף, נשים, להט"בים, ערבים וכל מי שסוטה מ"דרך הישר" של פורום קהלת. הבה נזכור שאחרי הכל גם נוויל צ'מברליין לא דאג.

5. לכן כן, לעניות דעתי המאוד לא קובעת, יש לסרב לשתף פעולה עם ממשלה כזו שלאסוננו הרב בנויה ברובה מאנשים שבכלל לא שירתו בצבא; כאלה שחמקו משירות מילואים פעיל למען קריירה אישית. וגם כאלה שהיו אזרחי כבוד בחדרי החקירות של המחלקה היהודית של השב"כ. כל הארסנל המפואר הזה כנראה לגיטימי לשיטתך. אבל דרכם של האנשים הנאבקים למען ערכים דמוקרטיים, ערכים של שוויון והגנה עיקשת על מיעוטים ומוחלשים, איננה ראויה בעיניך.

6. כולנו יודעים שמי שאיננו לומד מטעויות העבר נידון לשוב אליהן.
מרטין לותר קינג נהג לומר ש"אסור אף פעם לשכוח שבסופו של דבר, כל מה שהיטלר עשה היה חוקי". ואילו רוזה פארקס שסירבה לקום ממושב השמור ללבנים בלבד באוטובוס בדרום, עברה על החוק והלכה לכלא. אני מניח ובעיקר מקווה שבליבך אתה מזדהה עם מי שעוברים על החוק למען חברה צודקת ולא נוטה, מוכה עיוורון, אחר בעלי הכוח להשחית.

7. אנחנו חיים בתקופה לא שגרתית. ותקופות כאלה מטבען, תובעות מאנשים להעז ולצאת מאזור הנוחות שלהם ולשלם על כך מחיר, ולזכור היטב שבעצם מאז ומעולם את האור שבקצה המנהרה הביאו לנו אותם אנשים שידעו שאין שום אור בקצה המנהרה שלא הם יהיו אלה שידליקו אותו. ואז ירו בהם.

8. אני מקווה שכל עוד רוח באפי יהיה לי את האומץ ואת הזכות להיות שייך למחנה שמזדהה עם דמויות כמו אברהם לינקולן, מרטין לותר קינג, מהטמה גנדי, אמיל גרינצווייג ויצחק רבין. בני אדם שפתחו לאנושות דרך חדשה ושילמו על כך בחייהם, ולא להשתייך למחנה האנשים המזדהים עם ויקטור אורבן מהונגריה, מתיאוש מורבייצקי מפולין, דונלד טראמפ הוולגרי מארה"ב, והמושחת הפרטי שלנו בנימין נתניהו שכנראה ממהר מאוד להספיק לחגוג את חג החורבן שלנו בט' באב. עכשיו תבחר.

* מאמר זה הוא הרחבה של תגובתי למאמר של דובי הלמן ("בין חברים", 19.7)