חסר רכיב

מתי זה שינוי מהותי | אמנון ארבל

22/07/2023


ניתן להשוות את צעדי הרפורמה המשפטית, לצעדי השינוי בקיבוץ. כל שינוי לא נגד את רעיון השיתוף, אבל כולם יחדיו הובילו לשינוי המהות. תשובה לדובי הלמן

 

אני מאד מעריך את דובי הלמן. לכן הדברים שכתב עוררו אותי למחשבה. מעבר לקנאה מסוימת על שלוות הנפש ביחס לדמוקרטיה שלנו, השאלה שמעניינת אותי היא, מתי אנחנו יודעים שתהליך או אירוע הוא בעל משמעות מרחיקת לכת. בעניין הזה, אני מוצא את עצמי עושה השוואה עם חוויה קרובה לליבי, השינוי שהתחולל בתנועה הקיבוצית. אני מתכוון כמובן למעבר מהקיבוץ השיתופי-שוויוני, לקיבוץ המופרט-תמורה לתרומה.

 

משהו על השוואות: ברור שאין זהות בין מושווים, יש אלמנטים דומים. כאשר התחילו הקולות והצעדים הראשונים, עין זיוון, יהודה הראל והקיבוץ החדש, היתה סערה גדולה בתנועה. מעבר לדיון הענייני על מהות הצעדים ונחיצותם, עלתה מצד רבים מהתומכים הטענה הבאה: מאז הקמת התנועה הקיבוצית יש שינויים, וכל פעם קופצים שומרי הסף השמרנים ומנבאים את סוף הקיבוץ. הקומקום והרדיו בבתים הפרטיים, התקציב הכולל, הטלוויזיות בבתים, וכד'.

 

הטענה היתה שיש פה תהליך השתנות טבעי ואורגני ולא שינוי מהותי. מהצד השני, אמרנו, שזו הטעיה, תמימה או מכוונת. יש איכות של מהלכים שמשנה את כללי המשחק. גם בדיון הסוער על הכנסת טלוויזיות לבתים, לפחות בבית העמק, לא נשמעו קולות האומרים שעקרונית זהו מהלך שנוגד את רעיונות הקיבוץ. הטענה הייתה, שזה יישנה את המרחב החברתי והציבורי. זה אכן שינה, אבל לא את מהות המערכת והחיים המשותפים. התמורה ותרומה, היתה שינוי כזה. נדמה לי שבמבט לאחור, ללא קשר להערכה אם המהלך היה חיובי או שלילי, ישנה הסכמה רחבה שהקהילות שעברו את התהליך, שונות מהותית ממה שהיו ואותן קהילות שלא עברו אותו. איך ידענו אז? הרי לא כל צעד מהצעדים שהוצעו היו שינוי מהותי. הפרטת חדר האוכל, לדוגמה, לא נגדה את הרעיון השיתופי והשוויוני. אבל היקף הצעדים והחיבור שלהם בחבילה גדולה, כשחלקם מנוגדים למהות, לא הותירו ספק לגבי הכיוון.

 

נדמה לי שהיום המצב דומה. אכן, לא מדובר בחברה קטנה וולונטרית, אלא במדינה. ברור שאופי התהליך מורכב ושונה. אבל, התהליך דומה. אני מניח שלרבים ממתנגדי ההפיכה, כמוני, יש ביקורת לא קטנה על המצב הקיים, כולל על מערכת המשפט ואפילו הסכמה עם חלק מהצעדים המוצעים. אבל ברור, שההיקף, המשמעות של החבילה כולה, מדליקים נורות אדומות וצלצולי אזהרה חזקים מאד. אין לי טענה על שהשינויים בקיבוץ נעשו בדרך לא דמוקרטית. אבל הם שינו את המסגרת באופן מהותי. נדמה לי, שעם כל הכאב, יש הבדל במשמעות של שינוי הקיבוץ והמדינה לגבי אופן הפעולה. נכון, כמו שאפשר לעזוב את הקיבוץ, אפשר לעזוב את הארץ, אבל כולנו מבינים שזה לא אותו דבר.

 

לסיום, עוד השוואה קטנה: נדמה לי שגם בתהליך שהתרחש בקיבוצים, וגם במה שקורה היום, קבוצה קטנה מובילה, באמצעים דמוקרטיים כמובן, הנעה שינויים, שישרתו אותה, הרבה יותר מאת רוב הציבור שהיא מדברת בשמו.


 

בית העמק. היקף השינויים וחיבורם, קבעו את הכיוון (מאוסף פרדי כהנא)

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

אקרית וברעם כמקרה בוחן

חן יחזקאלי | 29/7/2023

אמנון ארבל מעלה את השאלה העקרונית, כיצד יודעים עד כמה שינוי כלשהו מהותי, בהקשר השינויים שבגללם געשה הארץ. אני מציע תשובה: כששינוי הוא גם בכיוון המנוגד לכיוון המוצהר והמתוכנן, הוא גם מיושם בפועל, וגם מקבל גושפנקא רשמית, הוא מהותי. ידידי, ד"ר אורי וייס, הקדיש את 25 השנים האחרונות לאיסוף פגיעות שפגע בית המשפט העליון בדמוקרטיה בישראל מאז הצהרת העצמאות. ביקשתי ממנו לאסוף לי את עשרים הפגיעות החשובות. הוא אמר שזהו אתגר לא קטן: יש לו מאות.

אולי החשובה ביותר היא מסכת הפגיעות בדמוקרטיה שנעשתה אפרופו פרשת אקרית וברעם. ראשית המסכת היא בעתירה שעתרו העקורים לבית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק ב-1951 (בג"ץ 64/51 דאוד ואח' נ' שר הביטחון ואח'). ב-31 ביולי באותה שנה פסק בית המשפט כי על ממשלת ישראל להתיר לעקורים לחזור לכפרם. צו זה לא קוים מעולם, ובית המשפט העליון לא הגיב על כך מעולם, ובכך קבע תקדים לפיו אין חובה בישראל לקיים את פסיקות בית הדין הגבוה לצדק. בעקבות ארועים אלה נמשכה מסכת ארוכה של פגיעה בחוק על ידי המדינה תחת חסות מלאה של בית המשפט העליון, כולל שלוש עתירות נוספות. בעתירה הרביעית והאחרונה, נכון לעכשיו, מ-1993, פסקה השופטת דליה דורנר כי זכותה של המדינה להימנע מלהשיב את עקורי אקרית וברעם לאדמותיהם, בשל מספר נימוקים, וביניהם הנימוק כי "זכותה של המדינה שלא לקיים הבטחה שלטונית אם הנסיבות מחייבות זאת ולאור הצהרתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, על סכנה שהשבת העקורים עלולה להוות תקדים בעייתי מבחינת זכות השיבה" וכי על כן "אין לכפות על המדינה קיום ההבטחה השלטונית." בכך נתנה דולנר גושפנקא רשמית לשלושה עקרונות אנטי-דמוקרטיים מובהקים: ראשית, אין חובה לקיים את פסיקותיו של בית הדין הגבוה לצדק; שנית, בית המשפט העליון כפוף להחלטות ממשלת ישראל; ושלישית, עשיית צדק היא תקדים רע. את הנימוקים מסיימת דורנר באמירה כי "...ראוי הוא אפוא – אם יחול שינוי במצב המדיני – לשקול פתרון אחר שיאפשר לעותרים להתיישב באותו אזור". בכך עשתה דורנר את הגרוע מכל: היא קבעה תקדים לעיקרון לפיו בית המשפט רשאי לפגוע בעקרונות דמוקרטיים אם הוא מקפיד לעשות זאת תוך הבעת סנטימנטים דמוקרטיים ואף הומניסטים.

הפשט של כל זה הוא כי את ההפיכה השלטונית האנטי-דמוקרטית החל בית המשפט העליון בעצמו בהתנדבות מלאה. מי שמוחה בשם הדמוקרטיה נגד הצעדים שנעשו לאחרונה אך שותק על כל הצעדים שנעשו בעבר, מעלה את החשד כי מחאתו אינה רצינית.

תגובה לזמי

עודד | 28/7/2023

אמן!

דמוקרטיה נומינלית

עודד | 28/7/2023

מעניין. תודה! אשמח להבין למה אין לך בעיה, כדבריך, עם זה שהשינויים בקיבוץ נעשו באופן לא דמוקרטי. ומה כוונתך במילים "באופן לא דמוקרטי"? האם אתה מתכוון לכך שהחברים הלכו כצאן לקלפי? שהרי באופן פורמאלי השינוי בכל קיבוץ התקבל בהחלטת רוב. (דמוקרטיה נומינלית"?) או שאתה מתכוון לשאול - בצדק - אם אנשים שהקדישו את חייהם לקיבוץ עפ"י "חוזה" מסוים, שיתופי שיוויוני, מצאו את עצמם לפתע ב"חוזה" אחר לגמרי, כתוצאה מ"החלטת הרוב"? (עוד קו מקביל לשינוי הנוכחי במדינה?) (ובשכר עלוב...) שנים חיכיתי, לשווא, לתביעה שתאתגר את זכותו של הרוב לשנות מהותית את הקיבוץ. האם נוסעי טיסה ללונדון יכולים עפ"י החוק לשנות את יעד הטיסה לניו יורק ברוב של 199 נגד 1? או שזכותו של הנוסע שקנה כרטיס ללונדון גוברת על החלטת הרוב? ממתין למאמר ההמשך...

שינוי ודמוקרטיה

זמי בן חורין | 23/7/2023

טועה מי שחושב שבכל הקיבוצים תהליכי השינוי התרחשו באופן דמוקרטי. המרכיבים החסרים לתהליך דמוקרטי הוא ההבנה המלאה של התהליכים ומה משמעותם לאורך זמן. אנחנו יודעים, ואין טעם להיתמם, כי במרבית הקיבוצים יש רוב דומם, חלקם לא מתעניין, חלקם לא יודעים לנתח את המשמעות של השינוי והשפעתו עליהם. חלקם נרדמו או הורדמו, לחלקם הבטיחו הבטחות שווא. את חלקם שיחדו בדמות הפחתת עלויות חינוך ילדים ועוד צעדים ידועים. זה המצב בקיבוצים שאני מכיר. יש קיבוצים שלא התפתו ללכת בדרך ההפרטות, בדרך כלל קיבוצים עשירים שחיים ברמת חיים גבוהה. זהו המצב וכל ניסיון להציגו כאחר ממשיך את תהליך ההונאה הגדול. השינוי היטיב עם מעטים ופגע ברבים, גם אם הנפגעים לא מבינים איך נפגעו.

את מי שרת השינוי

שלומי | 23/7/2023

נכון, בדרך כלל קבוצה קטנה הובילה את השינוי באמצעים דמוקרטיים,

לא נכון לדעתי,  שהשינוי שירת רק את אותה קבוצה,
יתכן ואותה קבוצה צפתה אל האופק, יתכן שאותה קבוצה הבינה את המצב 
הכלכלי של הקיבוץ (על הפנים), את מצב התעסוקה של החברים (אבטלה גלויה),
את המצב החברתי (יהפוך לבית זקנים) וראתה צורך לשכנע את החברים בצורך
להשתנות, והיום לדעתי רוב קיבוצי השינוי פורחים, קולטים, גדלים ומתפתחים,
כמובן אין להקיש מכך כלום על הרצון להרוס את הדמוקרטיה בארץ ולהפוך אותה
למדינה חרדית מפגרת,

דפים לוח אלקטרוני

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב