בתוך כל הדברים החשובים שאתה צריך לעשות כמזכיר, יש משהו אחד שלדעתי עדיף שתימנע ממנו: אינך אמור לעבור על כתבות בשבועון התנועה, בטרם יראו אור. אם אתה תקרא את העיתון לפני כולם - החברים לא יקראו אותו אחריך. ואז חבל על הנייר ועל הכסף ועל הזמן

"גיליתי שאין דבר כזה – 'כלי תקשורת לא חשוב'", זה משפט יפה ששמעתי מפיו של אודי גת (קטורה), שעמד בראש המועצה האזורית חבל אילות לאורך 15 שנים. לפני שאתאר את הרקע לאמירה הזו, אציין כי האתר שאתם קוראים בו את הרשימה הזו הוקם בגלל מקרה של צנזורה מצדם של ראשי התק"צ.

תוצאות הבחירות נובעות ממספר רב של גורמים, אבל אני מבקש לעסוק כאן בהיבט אחד, ובמבט צופה עתיד: חשיבותה של עיתונות קהילתית עצמאית. לכאורה, עיתונאים הם יצורים נכחדים, מיותרים כמו מכונת כתיבה בעידן הרשתות החברתיות. ולמרות זאת, קיומם של כלי תקשורת משוכללים הוא מאפיין של חברה בריאה. אם אין במה משותפת, אין דיאלוג אמיתי. וכמו שתיק 4000 מוכיח, נבחרי הציבור מתקשים להשלים עם קיומו של מוקד כוח נוסף במרחב. ברוח אמירתה הידועה של השרה מירי רגב: "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו לא שולטים בו". הפיתוי להשתמש בכוחה של ההנהגה כדי לשלוט על השיח, ובכן, הוא זה שהביא גם את נתניהו לספסל הנאשמים. ואת ישראל עד התהום.

התנועה הקיבוצית אינה שונה בהרבה. תמיד יהיה לנבחר הציבור תחושה שהוא רשאי להפעיל את סמכותו כדי שהדיון יתנהל בתוך מה שהוא/היא תופסת כסביר וראוי. לכן חשוב ליצור מנגנונים שיחצצו בין הסמכות לנהל את הארגון (קיבוץ, מועצה, תנועה, מדינה) לבין הסמכות לנהל את הדיון. בשביל זה יש עורך/ת, ובמקרה הצורך מקימים מועצה ציבורית, שתפריד בין העיתונאים לבין העומדים בראש הארגון.

זה מסר ברור לליאור שמחה (ברכות על הבחירה): בתוך כל הדברים החשובים שאתה צריך לעשות, יש משהו אחד שכדאי להימנע ממנו - אתה לא אמור לראות את הכתבות ב"זמן קיבוץ" לפני שהגיליון יורד לדפוס. כן, ישנם עיתונים שיותר אנשים קוראים אותם בטרם הדפסתם מאשר לאחריה; אם אתה תקרא לפני, החברים לא יקראו אחרי. ואז חבל על הנייר ועל הכסף ועל הזמן ועל העמדת הפנים. העורך לא אמור לדבר איתך, אלא כאשר אתה מתראיין. נכון, לא תאהב את כל מה שיכתבו ויאמרו עליך; לפעמים זה יהיה אפילו מאוד בלתי הוגן. לדעתך, לפחות. אבל אתה הרי נבחרת כדי לעשות ולבצע. יח"צ זה חלק מהעניין, אבל חשוב לא להגזים. סמוך על האינטליגנציה של זולתך.

בחזרה למשפט הפותח, "אין דבר כזה כלי תקשורת לא חשוב": הדברים נאמרו ביחס ל"קצה המדבר", ירחון פריפריאלי שהיתה לי הזכות לערוך במשך חמש שנים. במהלך אותו הזמן התפרסמו בעלון כתבות שהניעו תהליכים אשר השפיעו על גורלם של אלפי דונמים, בכמה אתרים בערבה הדרומית; השקעות עתידיות של כחצי מיליארד ש"ח ירדו לטמיון ואובדן ההכנסות למועצה הצטבר בוודאי למיליונים רבים. המאבקים הללו גרמו למתחים לא פשוטים בתוך עשרת קיבוצי האזור. והעלון הקטן הזה, שראש המועצה לא ראה בו משהו "חשוב", חולל את הדרמה.

לחלק מנבחרינו יש נטייה להניח שכלי התקשורת הציבוריים הם עוד גאדג'ט חמוד על שולחנם המהודר. כי הרי הם "אלה שמממנים הכל ומשלמים את המשכורות". אבל לא, ממש לא: הכסף הוא ציבורי, וכלי התקשורת שייך לכלל. בגמרא נכתב "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו, אומרין לו - חזור לאחוריך". הפירוש העממי הוא שכל מי שזכה להגיע לתפקיד משמעותי, כנראה סוחב מאחוריו קופת שרצים. חלילה וחס! מנהיגות ומנהיגים יכולים וצריכים להיות ישרי דרך. אבל על כל צרה שלא תבוא, מצמידים להם חרקים שיציקו ויזכירו: אתה עובד אצלנו, חבר יקר, לא "אנחנו עובדים אצלך".

תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב, ממחברי החוקה האמריקאית, אמר: "אם עלי לבחור בין ממשלה בלי חופש עיתונות לבין עיתונות חופשית בלי ממשלה אבחר באפשרות השנייה".

                                                                                                                      בהצלחה.

תומס ג'פרסון. חופש עיתונות חשוב יותר מממשלה (צייר: רמברנדט פיל)