היי קוני,
תודה על התגובה ↡
ראשית כל, בכלי תקשורת ציבוריים (ובכך עסקינן) ישנן מועצות שאמורות לחצוץ בין המו"ל לבין הכותבים. זה המודל גם בתאגיד השידור הישראלי: המועצה ציבורית מציגה קו כללי והמו"ל (הציבור, שהממשלה היא המייצגת הנבחרת שלו) אינו רשאי להכתיב לעורך מהדורת הערב מה תהיה הכותרת הראשית. אלו דברים טריוויאליים שעובדים במדינות מתוקנות דוגמת בריטניה כבר מאה שנים. לא רק הבי.בי.סי, גם שבועון התנועה הקיבוצית בגלגוליו השונים לווה על ידי ועדה ציבורית שתפקידה בין השאר להגן על העיתונאים מפני לחצים פוליטיים.
סחר בהשפעה שיש לעיתון עלול להביא את המו"ל אל ספסל הנאשמים, כמו במקרה של נוני מוזס (תיק 4000). מותר שיהיה "קו", אבל יש גם קו שאסור לחצות. כמו שנכתב כאן כבר כמה פעמים, הורתו של אתר זה בחצייה של כללים אלו. כלומר, בהתערבות של מנכ"לית התנועה דאז בהחלטות הדרג העיתונאי והמועצה המלווה.
לגבי הקו של "בין חברים": לדעתי זה בעיקר "אם תכתוב, חבר/ה קוני, סיכויים טובים שזה יתפרסם". באופן אישי אומר לך שהבעתי הסתייגות מריבוי המאמרים שביקרו את הדס ושיבחו את ליאור. אבל מותר לאתר שתהיה לו העדפה, בוודאי כשהוקם על ידי אנשים פרטיים והוא מופעל בהתנדבות מלאה. אבל היו גם מאמרים בעדה של הדס (רקפת זהר, ובאופן אחר דודו פלמה). אדרבא, לו יקומו עוד חמישה אתרים שבהם אנשים כותבים וקוראים תכנים שעוסקים בקיבוצים ובתנועה – כל אחד מכיוון אחר.
אני גאה בחלק שלקחתי בהקמת הבמה הזו, שבה יש דעות אולטרא-ציוניות כמו אלו של אורי הייטנר, וגם מקום לדעות של יהב ארז (בקריאת הראיון איתה אולי תמצא לומר שהיא אפילו אנטי-ציונית). וזו רק דוגמה כמובן.
באופן אישי כתבתי כאן לא "נגד הדס", כי איני מכיר אותה, וגם לא את ליאור. כתבתי נגד המודעות האגרסיביות שפורסמו בשמה – שהיא לא הסתייגה מהן; ובגנות ההתערבות הגסה של ברסלר-רדמן ושות' במערכת הבחירות. במילים פשוטות: אם המועמדת היתה מתנהלת באופן מקובל, לי לפחות לא היתה שום סיבה שבעולם לומר משהו נגדה.
