זה הרגע לומר: האין-מדינה כשלה, המחאה צריכה להקים את המדינה מחדש

 

השתתפתי במפגש מרתק של חוקרי צבא ובטחון. פותחים מעולים, (הפרופסורים יגיל לוי ולב גרינברג) ודיון בעקבותיהם. בעקבות המפגש, אני חושב על הרצף של השנה האחרונה: מחאה ומלחמה והקשר ביניהן.

 

"ובימים ההם אין מלך בישראל" – זהו החוט המחבר בין המחאה והמלחמה! ממשלת "הימין על מלא" מילאה את כוס התרעלה של אין מדינה. איך אמר אחד מניצולי הטבח, "יש עם, אבל אין מדינה".

 

ממשלת האין-מדינה

סיסמת הנשיא רייגן, "המדינה היא הבעיה ולא הפתרון", הגיעה לשיאה הטרגי. כשהמדינה היתה הכי דרושה, היא לא היתה. *כיתות הכוננות נשחקו בפקודה; *הצבא הסדיר לא הגיע; *צבא המילואים הוזנח ונדחק לעדיפות נמוכה (חסרות קסדות, חסרים אפודים); *מערכות הרווחה והבריאות הורעבו, גמגמו בימי הקורונה והתקשו מאד בשעת האסון; *המפונים טופלו ברשלנות; *אוטובוסים חסרו למפונים ולמילואים; *הטיפול במפונים לבתי המלון הופרט לידי סוכנים מושחתים!

בעיית המדינה "נפתרה";  יש עם, אבל אין מדינה...

 

האין-מדינה כשלה, המחאה צריכה להקים את המדינה מחדש

ניזהר מהאמירה הכנה, "עכשיו נלחמים, על ההמשך נחשוב אחר כך". לאין-מדינה אין תוכנית להמשך. הם יאלתרו איזה אין-פתרון. הציבור קולט את המחדל של "אין-מדינה" ורוצה שביבי יתפטר (סקר מ-23.10.23).

 

זה הרגע לומר: האין-מדינה כשלה, המחאה צריכה להקים את המדינה מחדש. בעצם היא כבר התחילה... אחים לנשק הגיעו ללחום ולחלץ בעוטף. אנשי המחאה התגייסו לפינוי היישובים, ודאגו לציוד חסר למילואים. אחים למשק קוטפים עגבניות. אנשי ימין חיבקו אותם, גילו אותם.

 

האין-מדינה מטפחת שנאה ואלימות בין מגזרים. המדינה החדשה, תתחיל לדאוג  לכולם. היא תוביל מדיניות שתצמצם פערים כלכליים-חברתיים, תילחם בהסתה, תגשר על קרעים תרבותיים. היא  תקרב בין דתיים, מסורתיים וחילוניים, בין יהודים לערבים, בין מרכז לפריפריה.

 

עכשו העם ישנו, הוא מתגייס. האין-מדינה יודעת בקושי איך לגייס למלחמה, אבל איננה יודעת איך לסיים את המלחמה. "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים", אבל איך מסיימים מלחמה, כשהמדיניות היא הפוגה בין מלחמות, כי בעצם אין מדיניות...

 

הפלשתינאים כאן. לבעייה הזאת אין ולא יהיה פתרון צבאי

לאין-מדינה אין גם תשובה אמיתית לקיום הפלשתינאי. "תוכנית ההכרעה" של שר האין-אוצר סמוטריץ', מזכירה גם היא, את מה שהתחיל במדינה אחת באירופה בשנות ה-30. לתוכנית הגרמנית קראו "מרחב המחיה".

התוכנית הביאה עלינו היהודים שואה נוראה. הגרמנים האמינו בכוח צבאי, כדרך לבנות רייך של גזע עליון ושל אלף שנים. הם שילמו מחיר כבד בעד "מרחב המחיה". נכון, גרמניה שוקמה, קמה מדינה גרמנית חדשה, אחרת. האם ניתן ל"תוכנית ההכרעה" להוביל לתסריט אימים של "אין פתרון"?

 

איך מהאין-דמוקרטיה ואין-בטחון תצמח ישראל חדשה?

עכשו, כשכולנו חיים את המחדל הנורא של ממשלת אין-מדינה, אין לנו ברירה.

בעת מלחמה אולי המוזות שותקות, אבל יצר הקיום של הישראלים התעורר.

אל תתנו למחוללי המחדל להשתיק אותנו בערפל פטריוטי מתקתק. אל תתנו למיואשים לייאש אתכם. המחאה כבר הוכיחה כי "כשאדם קם ומתחיל ללכת", עוד ועוד אנשים מתחילים ללכת אתו. הוכח אפשר לבלום. עכשיו צריך ליזום. מהאין-מדינה, יכולה לצמוח מדינה חדשה. במשברים צומחות תנועות חדשות, צומחים רעיונות חדשים, צומחים מנהיגים חדשים.

הפטריוטים האמיתיים הם אלה, שיתחילו לחשוב ולהוביל, איך ממשבר האין-דמוקרטיה והאין-בטחון תצמח ישראל החדשה.

 

מתנדבי אחים לנשק בעוטף עזה. יצר הקיום התעורר (X - מדף הארגון)