פטפוטי מונדיאל / עזרא דלומי
1. גולים וחללים
באוגוסט 2003 אירע אחד הפיגועים הקשים בירושלים. מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס דו-מפרקי ברחוב שמואל הנביא, רצח 23 אזרחים ופצע 130.
ממש באותו זמן העביר הערוץ השני בטלוויזיה משחק כדורגל בשידור חי. זה היה יום השידורים של חברת "טלעד" (השידורים השבועיים התחלקו אז בינה לבין "רשת" ו"קשת").
הפיגועים בעת ההיא (שלא נדע) היו כמעט חלק משגרת חיינו, אבל פיגוע כזה הצריך הפסקת שידור של המשחק. לא כך קרה. בטלעד רצו גם מזה וגם מזה ולכן פיצלו את המסך: בחציו שידור הגולים וצהלת האוהדים, בחציו החללים וזעקות הפצועים. היכן שהוא מקננת בי תחושה שהתרחשות הפיגוע הזה בשכונה חרדית, הקלה על קבלת ההחלטה לתת לו רק חצי מסך. ספק אם כך היה קורה לו התרחש ברחביה או בלב תל-אביב.
***
כך או כך, הכסף, התשלום עבור החסויות, המחויבות למפרסמים, גברו על זכות הציבור לקבל את התמונה המלאה על מה שהתחולל ברחוב שמואל הנביא. הקינה על החללים נמהלה בשמחה על הגולים.
קשה להבין למה ערוץ ציבורי הומר למשך חודש לעריץ ספורט. בעצם אולי אפשר, אם רואים את שטף הפרסומות בין ובתוך המשחקים, כולל בהפסקות השתייה – נוהל חדש שגם הוא שועבד לצרכי פרסום – למגינת ליבם של הצופים במגרש שחשים כי עובדים עליהם ושורקים "בוז" להפסקות המלאכותיות הללו. הרבה כסף יש כאן.
שידורי המונדיאל. החובות למפרסמים גברו על זכות הציבור לדעת (מ-vietnam.vn)
***
אני שונא פרסומות, כל פרסומות. לא רק משום שבסוף אני מממן את כל הבולשיט הזה במחיר המוצר שאני קונה, או בעמלה שאני משלם, אלא גם ובעיקר משום שזה תוכן המשחית את עולמנו; יוצר אשליות ועולם דימויים מופרך שיכול לשבש את שיקול הדעת. אולי לא במקרה ה"כאן 11" אומרים: "נצא להודעות", לא לפרסומות. זה כאילו ממרק את החטא.
בהקשר זה גם קשה להבין מדוע "הפרזנטורים" של הבנקים, שחורכים את המסך, מופיעים כמעט זה אחר זה כדי להמליץ – כל אחד בתורו - על הבנק שלו, או להבטיח ללקוח קו טלפון ישיר לסיירת מנכ"ל (מזכיר לכם סיירת מטכ"ל?) באון שכולם נשמעים אותו דבר. ומעניין שבנק דיסקונט לא נכנס ללופ. אולי בהעריכו כי בגודש הזה מאבדים את הייחוד. אבוי, הפסדנו את רותם סלע (מילא).
וכך, כמו שלא הבנו איך קטר זכתה בשעתה באירוח מונדיאל 2022, עד שנודע כי שיחדה את ראשי פיפ"א (התאחדות הכדורגל העולמית), כך גם עוד יתברר ששטיפת המוח המוגזמת בכדורגל – מ-16 קבוצות שהיו בעבר הרחוק היום יש 48 - מקורה ברצון למכור חסויות וזמן פרסום. פיפ"א והערוצים רוצים לעשות כסף. ספורט כבר מזמן איננו בריאות לגוף ולנפש, ספורט היום הוא קודם כל בריאות וכובד לכיס.
***
2. דמעות של ברזילאיב-1986 למדתי בסמינר אפעל. את הקורס על אפלטון לימד חבר ותיק מברור חיל, מהגרעין הברזילאי הראשון. שמו נשתכח ממני (קורה לי הרבה לאחרונה) – סרגיו, מריו, או שמא ויטוריו. לא זוכר. מה שכן, התפתחו בינינו קשרי ידידות. בחלק ממשחקי המונדיאל שהיו בשנה ההיא צפינו, כתלמידים, באמצע הלילה. שעון מקסיקו.
למחרת כל משחק היה המורה לאפלטון בא לדסקס את התוצאה. משהתברר סופית שברזיל לא תזכה בגביע, שוב לא תזכה, תפס אותי מריו (או ויטוריו, או סרגיו), וייבב בדמעות: "מה יהיה, עכשיו אני צריך לחכות עוד ארבע שנים, עד למונדיאל הבא"?
בפועל הוא חיכה 8 שנים עד 1994. אח"כ זכתה ברזיל בעוד מונדיאל ב-2002, ומאז היא בבצורת של רבע מאה.
הסברתי לוויטוריו (או מריו, או סרגיו) שבעיני הקסם הברזילאי החל לאבד מתוקפו אחרי האליפות של 1970. הנבחרת הגאונית ששיחקה אז, שוב במקסיקו, חתמה פרק; ברזיל הפסיקה לרקוד סמבה ועברה לרוק כבד. שחקניה המצטיינים שנדדו אל החוזים הגדולים של הקבוצות באירופה – כמה מהן בבעלות קטר - אימצו את הכדורגל "היעיל" ו"התכליתי" והפחות שמח, של ליגת האלופות שם; נבחרת ברזיל היום היא אוסף שחקנים כמו אירופאים שאיבדו את קסם הלהטוטים והברק.
אי אפשר לחיות לעד על אדי הדלק של הקוסמים פלה, טוסטאו וגרינצ'ה. בין רביעי לחמישי ניצחה ברזיל את סקוטלנד, שנתגלתה במלוא קמצנותה בהגנה על שערה, 0:3. ספק אם זה משיב את ימיה כקדם.
מסי, מלך שערי המונדיאל. מי שמשחק יותר, כובש יותר (מרשת X)
***
3. תואר המידותהספורט האמריקאי שאוהב סטטיסטיקות, לימד אותנו למדוד את יכולותיו האישיות של השחקן במספרים: כמה קלע, כמה מסר, כמה ריבאונדים לקח, כמה גולים כבש, כמה נגח. זה נחמד כמו סקר בחירות שבועי, לא תמיד זה משקף איזו מציאות.
הנה השבוע הוכתר ליאו מסי, שגם כך הוא כוכב על, למלך מלכי שערי המונדיאל לאחר שכבש את השער ה-17 שלו במסגרת זו. זהו חישוב מתעתע, אם לקחת בחשבון כי במשחקי המונדיאל האחרונים מספר הנבחרות הוכפל ושולש וכך גם גדל זמן ההופעה של כל שחקן.
בימי פלה, למשל, התמודדו במונדיאל 16 נבחרות, היום יש 48 - פי שלושה. שחקן שהגיע אז עם קבוצתו לגמר, שיחק 6 משחקים; היום הוא משחק 8. יש יותר זמן לתקוע גולים. במונדיאל הבא ישחקו אולי 60 קבוצות, מסי כבר לא ישחק ואמבפה הצעיר ממנו, יירש אותו כמלך מלכי המלכים וכולם יריעו למלך החדש. מוטב להתייחס לחלוקת התארים האלה כאל שעשוע. מסי גדול גם בלעדיהם.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!