רעש מהמם בעוצמתו, כמו רעם הכי חזק שאיריס שמעה אי פעם, התנפץ לתוך חלל ה...

סוכות, החג היחידי שמצווה לשמוח בו כהלכה, שמחה כפשוטה

כך חלפו להם השבועות של המלחמה. לא הרגשנו כלום, תפקדנו, חזרנו לשגרה. אב...

אז הרצין השטן, פניו האפירו, קולו חד כתער וקר: "זכור! זכור מי אתה – בן ...

אֵשׁ פּוֹשֶׁטֶת עַכְשָׁו בְּתוֹךְ נִשְׁמָתִי שׁוֹטֶפֶת אֶת כָּל מִדְרו...

לילות רבים חלמתי שאני רצה בתוך הפגזות בתעלות קשר בוערות בחצר הקיבוץ, מ...

אז כן, טעינו, זה ברור. יש עדות שקיבלו את זה טוב יותר, ויש עדות שזועמות...

המילה נחמה מרחפת מעל ספר יונה כיונה הומיה המבקשת מקום להניח בו את כף ר...

נצא מן הריכה הביצתית, המלוכלכה, נרים ראשינו בבטחה, אל אור מתוך החשכה

״תִכְלֶשָ״, נאמרת בדבקות גדולה, להסיר ולבטל בהינף איחול את הגזירות, המ...

יורם הפך לחבר עין-גדי, שלכד נחשים ארסיים בשביל הכיף. מפעם לפעם, נסע עם...

נזכרתי בעצה, שעשויה אולי להישמע שטחית או דווקאית, אבל היא עובדת: אם אי...

אחרי שנה, חתכתי לכלכלה. אני כלכלנית לא רעה. די הצלחתי. אבל אבי, הסופר ...

לאחרונה יש לי חברת-עט. מצחיק ומוזר להגיד את זה היום. מישהי שלחה מייל ל...

חיי זקוקים למרחבי הדמיון והחלום כדי להתפתח, כעובר הצף במי השפיר המגנים...

כל כך הרבה דברים שיואל הופמן גילה לי, בלי שידע, על החיים, ועל העולם וע...

התמונה מכמירת הלב, של אב שמבקש לגונן על בנו, אבל נשאר מחוץ לכיתה כילד ...

פניו של מאמן השחייה נראו כפניו של אדם שהוכה תימהון. הסתכלתי עליו. מבטו...

מאמצי התהייה והחיפוש מעוררים בי כמיהה להישען על משהו בבטחה ובאופן חד מ...

ישראל האמיתית איננה נשקפת בשירי הגבעטרון. הכול אצלם כל כך מאיר ונפלא ו...

סוף טראגי: החייל שביקש להחליפני במוצב המזח, ושאני אהיה במקומו בראס סוד...

בטני, קרביי, היו תמיד משכן תחושותיי הראשוניות – שלמדתי להדחיקן, לבכר ע...

לפעמים קורה שמשפט, שנכתב בסיטואציה אחרת לפני אלפי שנים, ממתין בשקט לבו...

"עכשיו, עם המעבר אצלכם לדיקטטורה, כשהעניינים מתחילים להסתדר, אני שוקל ...

עברו כבר שנים לא מעטות, אבא, מאז מותך וכבר לא תוכל להתהפך בקבר. טוב שג...

ואולי לא היו הדברים מעולם? שוויונית, צודקת, דמוקרטית - ההיית או חלמתי ...

ארבע שנים מטריל אותנו ניר מאיר במאמציו להכשיל את בחירתו של ליאור שמחה ...