העולם שייך למבוגרים?! / קרני עם עד

האמרה "העולם שייך לצעירים" שימשה בעבר הרחוק סלוגן של חברת משקאות, אבל אז מדובר היה ב"עולם" שהכיל גזים ממתיקים וצבע מאכל, ולאו  דווקא ביקום מורכב, המשויך לנעורים ולצעירים בגילם, או ברוחם. הגישה האידיאליסטית שמייחסת לצעירים טוהר, יצירתיות וחדשנות, לא תמיד עומדת במבחן המציאות ומותנית פעמים רבות בתמיכה כלכלית ובעל ניסיון מצטבר של  הדור המבוגר. סביר להניח שהצעירים (על פי משרדי הממשלה מדובר בגיל 35 ומטה) מביאים רעננות אבל הדור המבוגר מציע חכמת חיים ושיקול דעת שעדיין אין לצעירים . בעבר הרחוק, ימי קום המדינה ומלחמות הקיום, נתפסו הצעירים בחברה הישראלית כחולמים ומגשימים, אבל בעת הזו הם (בהכללה כמובן) חולמים יותר ומגשימים פחות, ונאלצים להתמודד עם קשיים כלכליים ויוקר מחיה ובשל כך נזקקים לעזרת ההורים. אבל לא על כך אני בא להלין ולדרוש את כבודם האבוד של הקשישים בחבורה.

אני נזכר בהפגנת 400 האלף בספטמבר 1982 לאחר טבח סברה ושתילה בלבנון. ארבע שנים לאחר השחרור מהצבא, ותקופות מילואים שעשיתי כחובש קרבי, התייצבתי עם שלט גדול  בכיכר מלכי ישראל ויחד עם רבבות עשיתי דרכי לשדרות רוטשילד, שם נישאו נאומים בעד היציאה מלבנון ונגד הרצח האכזרי במחנות הפליטים שהתבצע תוך עצימת עיין של צה"ל והממשלה. היו שם אלפי צעירים ומבוגרים שהגיעו מכל קצוות הארץ והדהדו את מחאתם. מאז ולדאבוני הרב, לא חדלו ההפגנות מלהתקיים, אבל רק מבוגרים כסופי שיער, מרביתן נשים , מתייצבות בצמתים ובכיכרות. מקומם של הצעירים , שהעולם הכאוטי שייך גם להם ולילדיהם הפעוטים, נפקד כמעט לגמרי. מתברר שלא רק בשל התמיכה הכלכלית של ההורים הם סומכים עליהם, אלא גם  על כך שהם יביאו למהפך פוליטי וחברתי- תרבותי בלי עזרתם הרוחנית והפיזית. 

המחאות שייכות לוותיקים. הצעירים גודשים את מסיבות הטבע ונמלי התעופה (עיבוד AI)

 ***

את מסיבות הטבע ונמלי התעופה הם גודשים בהמוניהם, אבל לא תמצאו אותם במוזיאונים, בהצגות התיאטרון, בפוליטיקה ובפאנלים של ערוצי השידור. שם שולטים ללא עוררין המבוגרים גבוהי המצח שמפרשנים את העולם בארץ ומחוצה לה. אז היכן הצעירים שהעולם, על פי האמרה, שייך להם? ככל הנראה מול המסכים, במגרשי הכדורגל, בטיול אחרי צבא שנמשך גם לאחר הקמת הבית והולדת הצאצאים. את העבודה השחורה, של שמירה על העולם המשתנה לרעה נגד עינינו, הו מותירים למבוגרים. 

בהינתן שכך המצב, אני מציע רעיון מהפכני שאולי יחזיר לצעירים את הטיפול בכל הסוגיות המצויות כיום בידי מבוגרים. היות והמצב הכלכלי של הצעירים קשה משל הוריהם, הייתי מעניק להם הקלות וזכויות שניתנות כיום לגמלאים ואזרחים ותיקים. הרי סביר להניח שאותם בני שישים וצפונה כבר צברו להם נכסים וחסכונות שיבטיחו את המשך קיומם (בהכללה כמובן) ולכן אינם זקוקים להנחה בנסיעות, בארנונה. בתוספת ביטוח לאומי  לחשבון הבנק ובכניסה מוזלת למופעי תאטרון וסרטים. הצעירים יקבלו  זאת במקומם ואולי יתפנו יותר לתיקון העולם והמדינה.  הבית ממילא רשום של שמם בצו הירושה, כך שגם העתיד הנדל"ני מובטח. אולי אז ניתן יהיה לראות אותם מעורבים יותר ונעלמים פחות והסלוגן "העולם שייך לצעירים" יהיה לא רק כזה שמתייחס לחברת משקאות תוססים.