הָאֱמֶת הִיא לִפְעָמִים מַפְחִידָה,

וְקָשֶׁה בִּמְחִצָּתָהּ לְהִסְתּוֹפֵף,

וְהַשֶּׁקֶר לִפְעָמִים בָּא בְּכֵּיף,

מְאוֹד נָעִים אוֹתוֹ לְלַטֵּף,

וּבִמְחִיצָּתוֹ לְהִתְקַרְנֵף.

מַגַּע הָאֱמֶת לִפְעָמִים קָשֶׁה וְגַס,

וְהַשֶּׁקֶר מִתְכַּסֶּה בְּפַרְוָה רַכָּה.

הָאֱמֶת עוֹרָהּ קַר וּמְחֻוסְפָּס,

שֶּׁקֶר חַם מָתוֹק כִּנְשִׁיקָה.

אֲנַחְנוּ מוּצָפִים אֲמִתּוֹת וּשְׁקָרִים,

וּשְׁלַל אַנְדְּרוֹגִינוֹסִים לְמִינֵיהֶם.

לִפְעָמִים כֹּה צָרִים הַפְּעָרִים,

בֶּאֱמֶת, לֵךְ תַּבְחִין בֵּינֵיהֶם.

אֲבָל אִם נַנִּיחַ שֶָׁאֱמֶת הִיא הָאוֹר,

וְהַשֶּׁקֶר מוֹפִיעַ עָטוּף צֵל שָׁחֹר,

אָז תַּכְלֶ'ס, "בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם",

בְּמָה אַתָּה מַצִּיעַ לִבְחור?