וַאלְס הַזִּכָּרוֹן וּמַארְשׁ הָעַצְמָאוּת, כָּכָה,

מְעַט אַחֲרֵי יוֹם הַשּׁוֹאָה עֹשֶׂה לִי לֹא טוֹב.

שְׁרִיר הַזִּכָּרוֹן סוֹבֵל מֵעֹדֶף שֶׁל פּוּלְסִים עַד מָוֶת.

הוּא מַזְכִּיר לִי יוֹתֵר מִדַּי

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה,

הוּא מְצַמְרֵר לִי אַךְ מַה יִמְתַק הַמָּוֶת בִּשְׂדֵה הַקְּרָב,

וְאֵין, אֵין נֶחָמָה

בְּשִׁפְעַת הַמָּוֶת,

לֹא בַּטָּעוּיוֹת,

לֹא בַּטִפְּשׁוּת

וְלֹא בָּבְּרוּטָלִיוּת

הָאֱנוֹשִׁית הַבִּלְתִּי

נִסְבֶּלֶת.


דודו פלמה