לְבַסּוֹף, כְּרוּיוֹת הָיוּ אָזְנֶיהָ
רַק לְתֹאַם הַצְּלִיל הַפְּנִימִי
הַזַּךְ וְהַטָּהוֹר שֶׁהוּפַק
מֵהַסֵּבֶל וְהַבֶּהָלָה לַחַיִּים,
שֶׁכְּבָר נֶאֱסַף לִהְיוֹת
מַשְּׂאַת נֶפֶשׁ אֶל מְנוּחָה שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּאֵב,
לִהְיוֹת לִבְרִית עֲיֵפָה
בֵּין אָדָם לִבְשָׂרוֹ הַמִּתְנַכֵּר.

לְבַסּוֹף, שְׂרֵפַת חַיֶּיהָ הָיְתָה לְאֵפֶר
וְלָנוּ נוֹתְרוּ רַק
חִיּוּכָהּ הֶחָם כְּעַלֵּי הַפֶּרַח
וַאֲבִיב הָעַד
שֶׁל עֵינֶיהָ הַחֲכָמוֹת.
וּבְאָזְנֵינוּ יְהַדְהֵד צָלוּל
צְחוֹקָהּ שֶׁל צִפּוֹר דְּרוֹר
שֶׁנִּמְלְטָה מִשֶּׁבִי
לְשׁוֹטֵט בְּהֵיכְלֵי הַזֹּהַר
שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַכּוֹאֲבִים.

צרויה להב. אביב העד של עיניה החכמות