מי שלא חווה ליל סדר קיבוצי שמשתתפים בו מאות חברי משק ואורחיהם, יתקשה לדמיין את גודל האירוע.

לליל הסדר קדמה היערכות מורכבת: טקסט ההגדה חולק לתפקידי הקראה, והמבוגרים והילדים שנבחרו מראש לקרוא קטע מסוים ממנה ("תם מה הוא אומר", "הא לחמא עניא" וכה הלאה) נדרשו לבצע את הקטע שלהם בחזרות שהתקיימו בביתו של אב ליל הסדר – יצחק לבני. הוא לימד אותם לבטא כראוי את הטקסט המקראי, בהתאמה ובדיוק.

המקהלה ערכה חזרות מראש כדי לשיר בכמה קולות שירי אביב שישובצו בערב ליל הסדר. "עורי צפון ובואי תימן", "הניצנים נראו בארץ". מגלגלי (בעיקר מגלגלות) הקניידלך שיִשְׂחו במרק העוף התגייסו יום לפני ליל הסדר וגלגלו עוד ועוד כופתאות, שהונחו על משטחים לקראת השלכתן אל המים הרותחים. נקבעה גם רשימת תורנים שישרתו את שאר החוגגים אחרי הכוס השנייה, כשיגיע זמן האוכל.

בערב ליל הסדר הסבנו לשורות של שולחנות ארוכים מכוסים במפות לבנות וחיכינו לקטע הפתיחה הקבוע: אימא שלי בפסנתר ושאולי עצמון בחליל, בקטע שהיא הלחינה ונוגן מדי שנה.

רק אחרי שגדלתי הבנתי עד כמה ההגדה של מצובה היא ייחודית. היא נכתבה כולה באותיות ייחודיות בכתב ידני ואוירה בידי אברי סגלי, הצייר של הקיבוץ. הפולחן לאלוהים צומצם בה לטובת מילים על החירות ועל האביב ושירה בציבור של שורות מתוך ההגדה, בין קטעי ההקראה. היו עוצמה רבה וריגוש בשירה המשותפת של מאות אנשים.

רוב הארוחה בליל הסדר התבססה על מאכלים שאינם מצריכים חימום. סלט תפוחי אדמה, עוף צלוי, סלטים, ביצים קשות, מצות. המנה היחידה שהוגשה חמה, "גולת הכותרת" של ליל הסדר – הייתה מרק קניידלך מצובאי (את סוד הקסם של הקיינדלך, תרם הבשלן ההונגרי צבי עם עד: תוספת של זנגוויל לתערובת הקניידלך). סירי המרק הענקיים חוממו מראש בראשית הערב.

לאחר הכוס השנייה בהגדה ניתן האות. הדלת שבין חדר האוכל למטבח נפתחה לרווחה ועשרות תורנים חגורים בסינרים לבנים ולראשיהם כובעי טבח לבנים, פרצו אל חדר האוכל בשתי שורות, נושאים קערות נירוסטה גדולות, והגישו לשולחנות את מרק הקניידלך. זה היה מחזה מרהיב ומרגש.

לפי התוכנית אימא שלי היא שפתחה את המשך ליל הסדר אחרי הארוחה, בשיר "מי ייתן ראשי מים", ואני הייתי צריך לשיר במקהלה מייד אחריה. בזמן הארוחה אימא, מנצחת המקהלה, הזהירה אותי שלא לאכול יותר מדי קניידלך...

לאחר ליל הסדר, שהסתיים בשירת "אחד אלוהינו" תוך נקישה במזלגות ובסכינים על בקבוקי היין ועל כל מה שמצלצל טוב, יצאנו, הצעירים וחובבי השירה, והתיישבנו על הדשא ליד חדר האוכל, לשיר יחד בליווי אבינועם שייר התימני וירון גבעתי, שהיו שניהם נגני גיטרה מובחרים.

הסבנו לשורות של שולחנות ארוכים מכוסים במפות לבנות וחיכינו לקטע הפתיחה (מפיקיוויקי)

פרק מתוך הספר שבכתובים - "זיכרונות ממצובה"