המילה דשדוש שמשמעה הליכה בצעדים קטנים / דריכה איטית ומגושמת,  נסמכת, ולא בכדי, על המילים דכדוך וטשטוש. דשדוש שאינו מתאר מצב מלחמתי מסכן חיים, יכול היה בקלות להפוך לסיפור ילדים בשם "דיש ודוש בארץ טיש טוש", אבל במערכות ישראל זימן אותו דשדוש דכדוך וטשטוש, ובעקבותיהם חוסר ריכוז, ייאוש, נפילת מתח וירידה בכוננות.

כך במלחמת ההתשה בתעלת סואץ, ב-18 שנות הישיבה בלבנון, במלחמת "חרבות ברזל", ובקרוב עם הארי השואג, שיתחיל לנמנם וייעשה אדיש לנוכח התמשכות המלחמה. כרגיל, בתחילה אלו האדרנלין והלחימה קצרת המועד וחדורת המטרה שמחייבים משמעת, ריכוז, הקפדה על נהלי קרב, גיוס משאבים נפשיים ופיסיים. אלא שלאחר כמה שבועות או חדשים של דריכה במקום או טפטופי רקטות וטילים, גוברים האדישות וההתרגלות ל"מצב" מחד, ולייאוש ולדכדוך מאידך. החירום שהפך לשגרה יוצר מצב של דשדוש שמביא עמו טשטוש ובעקבותיהם ירי בלתי מבוקר של כוחותינו על כוחותינו, הישארות במרחבים שאינם מוגנים, אבדן אמון באלו שאינם יודעים מתי לגמור ובכך אובדות גם נקודת היציאה ומטרות המלחמה.

מלחמת לבנון ה-1. השהייה הארוכה בשטח, מובילה לדשדוש ולהסתבכות (מוויקיפדיה) 

***

הכניסה הרגלית ללבנון מדשדשת מתחילתה. מרבית הכפרים ריקים מאדם, פה ושם מגיח מפיר נסתר או מבית נטוש לוחם חיזבאללה שמנסה לפגע בלוחמים, וההחלטה להמשיך לדרוך במקום תביא עלינו אסונות אותם חווינו ברצועת עזה בה דשדשנו טרם נסיגתנו לקו הצהוב. הצבא מנוסה במלחמות שאינן מלחמות גרילה (ר' הצבא האמריקאי בווייטנאם). התמשכות הזמן או השתרכות הכוחות מכפר לכפר באין מטרה, מביאים על הלוחמים ועלינו דכדוך הולך וגובר. מה יכולות האוגדות, החטיבות, הגדודים, והפלוגות לעשות שלא מסוגלים בייתר הצלחה ובסיכון מופחת לבצע סוללות התותחים, מטוסי הקרב, המשחתות בים?

עו"ד מיכאל שרפבר מתנועת "הריבונות" הימנית, כתב על הדשדוש באתרC14  את  הדברים הבאים: "ההיסטוריה מלמדת  שדשדוש אינו קפאון, הוא ריקבון. כשהחזית נרקבת, גם העורף נופל.

כשהממשלה מושכת זמן, גם החברה האזרחית מתפרקת. הבחירה פשוטה: להמשיך לדשדש ולשלם מחיר כבד יותר בכל יום - או להבין, סוף סוף, שלפעמים רק הכרעה מביאה תקווה". הכותב מציין כי גם אבי תפיסת הבטחון הישראלית, ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, אמר בהתייחס למלחמות ישראל: "מי שאינו מתקדם - נסוג".

שרפבר התייחס במאמרו לזחילה הבלתי נגמרת מול חמאס בעזה, שנה וחצי של  לוחמה ללא הכרעה ברורה,  אבל הרחיק את עדותו גם לקרב על הסום במלחמת העולם הראשונה, עת מיליוני חיילים טבעו ונבלעו בבוץ, מהם מיליון מצאו מותם במערכה מדשדשת ומייאשת. כך הדבר גם לגבי ארה"ב שחזרה על טעות הדשדוש מול הווייטקונג: עוד סיור, עוד מוצב, עוד תקווה מעורפלת לשינוי מגמה. כך נטבע המושג "התקדמות לאחור".

ראוי לגורמים המדיניים והצבאיים ללמוד מניסיונם של אחרים וגם שלנו ולא להיכנס לאותו בוץ ממנו נצא מתוסכלים ומיואשים. לומר שניצחנו ולסיים את המלחמה שכבר הביאה להישגים אבל עכשיו מאיימת להמשך עוד ועוד ללא תכלית ומטרה.