זיכרונות פורץ עברי קשה לדעת מתי החלתי צובר ניסיון בעסקי פריצה. עוד בהיותי בכיתה ב' בביה"ס המשותף עיינות - השרון, בהפסקת אחד השיעורים, עלה רעיון מופרע למישהו מתלמידי השרון, לטמון "עוגה" במגירת המורה. משהובאה ה"מנה" הריחנית מהשירותים הוטלה עלי, כבר אז מנעולן בעל שם, משימת נעילת המגירה.

חסר כל אמצעי זהירות, ארבה לי כאן טראומה; זכורה לי ממנה רק טפיחת ידה של המורה על כתפי אגב מאמצי לשחרר את המפתח הסורר מחור המנעול. עם הזמן, פיתחתי לדרגת שיא, יכולת לעטות על פני הבעת צדיק - גם כשלא הגיע לי.  

חצי סיבוב במפתח מנעול, חושף עולמות קסומים שטיבעם להחסם (צילום: יונתן טל)

*** 

מפתח מנעול עבורי הוא כמו תכשיט עבור אישה. פיסת מתכת מיתולוגית שבכוחה לפתוח בפניך צוהר לעולמות של עושר אינסופי. רק תן חצי סיבוב ולעיניך נגלים מראות קסומים שטבעם להיחסם. צורת המפתח הקסימה אותי מרגע בו עמדתי על דעתי.  בשעה ששעון זהב מצופה יהלומים – בקושי מורה את השעה, מפתח מתאים ברגע הולם, לו אף עשוי פיסת מתכת חלודה, עשוי לשנות לרבים גורלות שלמים.

 בכל קיבוץ יש חבר כזה, הרואה את החיים מבעד חור המנעול; אחד המכיר את החברים לפי הדרך השגויה בה הם פותחים מנעול, מין רופא היודע את לקוחותיו לפי הצורה בה הם מגששים דרכם בעזרת מפתח אל חור המנעול בביתם. אלה, מפתחותיהם מתאפיינים במעין שקעים סוררים בגוף המפתח שנוצרו עקב חולשה המתפתחת בגידי ידם. הדבר משתקף ביתר שאת במגירות בתיהם החוצבות מסלולים משלהם בשידות ורהיטים.

 עם התמעטות נגרי המשק, עקב בליית הגיל, או אי השגחה ליד להב המשור, באופן טבעי הורש לי תפקיד הפורץ הרשמי. החלפת כ-30 מנעולים בשנה מספקת לך סוג של בטחון עצמי שתוכל להתגבר על כל מנעול צילינדר תקוע. אוסף קבוע של 500 מפתחות רזרביים תורם להצלת מנעולים רבים מכליה מידית, ובהפוך אף תורם להקטנת המחזור הכספי המוגש על ידך למזכירות.

 לפני זמן מה זועזע המשק משורת פריצות בעלות מאפיין קבוע. בכולן התעלמו הפורצים מהדלת ובאמצעות חדירה ברוטלית דרך הקירות מימשו את לקחי מבצעי הימ"מ בקסבה בג'נין. למרבה הטראגיות הטרקטור של ענף הנוי כיכב בכל הפריצות כאמצעי עזר בשינוע "הסחורה?  לו אך ננעל הכלי, באופן טבעי היה דועך הגל - אך זה לא קרה. כל הגניבות סיפקו לי בדיעבד עבודות תיקון, ולמרות גיליון התנהגות צח כשלג, באופן טבעי החשידו אף אותי.

 ממבצע למבצע גבר אומץ הפושעים. בפריצה לסניף הדואר, נעקרו 9 תאי מכתבים ודרכם, עם מבער האוטוגן, שנגנב מהמפעל, השתחלו הפורצים פנימה. הם שמו יהבם על הסייף העתיק, ולאחר שעות ריתוך הם גילו את מה שיודע כל ילד בקיבוץ; שקופת הדואר מכילה רק עפרונות,  מחקים וניירות דבק.

בוקר אחד הופתענו למצוא את הטרקטור חונה בתוך הלובי של חדר האוכל, לאחר שגבר על גרם המדרגות - מבצע מהסרטים על ממש. מה מלמד הדבר אודות המנוולים? הרי דלת הכספומט בכלל לא הייתה נעולה? בגבור רעבונם, לאחר קופת הבית, הדואר, המפעל והמרכולית הגיעו הליסטים לבניין המזכירות. תחילה עקרו את פתח הביוב בתחתית גרם המדרגות, גוש בטון כבד מצופה מתכת, בעזרתו תוך דקות ספורות כבר פילסו דרכם מעבר למזוזה אל קודש קדשי הגזבר - חדר הקופות שבקומה השנייה. הם השתחלו מעל הקיר דרך תקרת הקלקר ומידית עקרו את שתי הקופות מהרצפה. בכוחות לא יאומנו הושלכה אחת מהן מחלון הקומה השנייה. את המפץ שמעו בדירות הסמוכות. משם בעזרת "הטרקטור הקבוע מהנוי" הועתק האוצר לשדה בנהלל, שם נטבחה הקופה ונמצאה למחרת.

*** 

  זה הזמן לשאול היכן היו חברי הקיבוץ בכל שיאי הנועזות הללו? הראשונים ששמעו בדמי הלילה את שבירת הקירות, כך הסתבר מתשאולי המשטרה, היו זוג צעיר הנוהג להישאר ער בלילות עקב... חיי אהבה מוגזמים. הם נחרדו מברד המהלומות והעדיפו להשים עצמם לא שומעים. וכי למה להם להסתבך במאבקים בין כנופיות בכרי לחרירי?!

 זה הרגע בו נקריתי אני למרכז אור הזרקורים. היה זה יום תשלום המשכורות לעובדי בית האבות, הן חיכו במעטפות בתוך.... אותה קופה מיותמת ומעוקמת שנותרה על ארבעת קביה במרכז הזירה, ונראתה כמו האסם הישן שלנו, לפני שמוטט בהוראת המועצה.

 בצד אלמנט של התגשמות חלום, היה כאן גם רגע נסיגה אידיאלי, שכן עם כל הניסיון במנעולי צילינדר. חסרתי כל ידע בקופות מגן צ'טווד,  שנקנו לפני יובל בעזרת הלוואה מהרצפלד, או ספיר.  אך בתוכי התחפר עוד שיקול נסתר - עליו לא ידע איש.... במהלך שנותיי בתיכון סופחתי לכיתתו של אהוד ברק במשמר השרון. הוריו היו מקורבים לאמי. אהוד, ילד כשרוני וחסר משמעת, נהג לחמוק משיעוריו כדי לשוב לבחינה ולהוציא מאה. לעולם ייזכר לי בזכות שיטוטיו מחוץ לכיתה כשאצבעות הפסנתרן שלו אוחזות במנעול 333, אותו ניסה לפרוץ בעזרת מסורית רוטטת. (מומחיות זו תעזור לו בסוף להתקבל ל"יחידה" ובהמשך לפרוץ את דרכו בנפתולי הקריירה הצבאית – פוליטית.

 איש מבאי המזכירות לא היה מודע, אך באותם רגעים בהם נשאלתי האם אוכל לחדור לנבכי הקופה, היכן שנכשלו בני רהט מהדרום? התחוללה בי מלחמת אגו פנימית. עם ביוגרפיה דומה לזו של אהוד ברק החמוש במסורית, שאלתי עצמי: באיזה ידע עודף ניחן הוא על פני בן כיתתו הטירון? הרי פריצה היא בעיקרה משחק מוחות בין שני נודניקים - אתה והמנעול.

בעזרת "הטרקטור הקבוע מהנוי", הועתק מקום הקופות מהמזכירות לשדה בנהלל (צילום: יונתן טל)

 ***

"...אנחנו חייבים היום לחלק משכורות"... ניסה מרכז המשק לרכך את עמדתי. תחושת בערה נשמעה מקולו, ואני צללתי מיד למשימה! מבט קצר בזירת השוד לימד שהפורצים לא ידעו עברית כלל, שכן די במסמכי השיוך לבדם, שרוכזו על המדפים סביב להעשיר את השבט הנומאדי מהדרום. תחילה גררתי את הקופה הכבדה מהחלון עד שרגליה הושחלו בבורות מהן נעקרו. אז התאזנה דלתה.  בהמשך נדרשו עוד 45 דקות חיטוט וניקור בחור המנעול, כדי ללמוד בעזרת הפנס של הנייד כיצד שולטים על כל פיסת פח רעועה דרכה פילס המפתח את דרכו פנימה.

 כל העת, תוך ששתי ידי מלהטטות עם חוט הברזל והפינצטה, הבהרתי לעצמי, כי כאן יעזרו רק נחישות והתמדה, סבלנות וערמומיות. אלו הן תכונות הפורץ שאפיינו את ברק מורי - במאבקו כיום כנגד נתניהו וחבר מרעיו. והן גם שהביאו לי לבסוף את הזכייה הגדולה - הערכת צוות עובדות בית האבות שחגגו עם המשכורות. לרגע דימיתי שאף ראשות הממשלה נמצאת בקצות אצבעותיי.  

יונתן טל חבר רמת דוד, הוא  נגר, אמן, צייר, צלם, כותב, פסל וחסר ממ"ד