באחד הלילות האחרונים יצא לי לראות אתEASY RIDER . סתם, בטלוויזיה. הסרט ההוא, שאהבנו כל כך. עם פיטר פונדה ודניס הופר, בחלק מסוים של הדרך גם ג'ק ניקולוסון. הוא שחקן כל כך צעיר שם. כבר שם רואים איך הבחור הזה מתפוצץ מרוב כשרון ואינדיבידואליות. כמו רימון שמטפטף מיץ אדום דרך הקליפה שלו. כל הסרט הם רוכבים על האופנועים שלהם במרחבים הלא נגמרים של אמריקה. באחד הלילות כשהם יושבים על יד מדורה ומעשנים מריחואנה, ג'ק ניקולוסון מסביר להם על החופש.  

הוא אומר לדניס הופר שחופש זאת מילה שכולם אומרים אותה. אבל כשהם נתקלים במישהו שהוא חופשי זה מפחיד אותם עד מוות. ואז הם לא נעשים פחדנים, הם נעשים מסוכנים.

פיטר פונדה מלמד אותו לעשן גראס. אחר כך הם מדברים על  אנשים מכוכבים אחרים שבטח חיים ביקום. הופר שואל למה, אם הם נמצאים פה, הם לא באים ומתגלים לנו ודי. ניקולסון מסביר שהם פשוט הרבה יותר מפותחים מאתנו והם לא רוצים להפחיד אותנו, כי אנחנו עוד לא מוכנים לקלוט את זה. אז הם מתגלים לנו רק דרך אנשים מאד מפותחים אצלנו על הכוכב, קדושים או גורואים, מנהיגים רוחניים. להם בעצמם אין מנהיגים, כי כל אחד הוא מנהיג של עצמו. גם אין להם מלחמות ואגו ורכוש ועניים ועשירים. אבל זה עוד מוקדם בשבילם להופיע פה, מוקדם בשבילנו זאת אומרת.

 ניקולסון, זאת פעם ראשונה שהוא מעשן גראס, ומרוב שהוא מתלהב מהמחשבות שלו על החופש ועל האנשים מכוכבים אחרים,  הוא שוכח לשאוף והג'וינט כבה. אני מתה לבוא לשבת איתם שם על יד המדורה הזאת.

 מה בדיוק השתנה בעולם מאז שעשו את הסרט הזה? נעשינו יותר מפותחים? כבר יותר מוכנים לקבל את האנשים מהכוכב האחר?

האנשים בכוכב שלנו כבר לא כל כך מפחדים מהחופש כמו שהם פחדו כשג'ק ניקולוסון היה צעיר? הם לא יהיו מוכנים להרוג אותך רק מפני שאתה רוצה להיות אתה, כמו שהם הרגו את ג'ק ניקולסון ואת דניס הופר ואת פיטר פונדה?

ג'ק ניקולסון, דניס הופר, פיטר פונדה. עדיין בלי מלחמות אגו ורכוש   (hollywoodreporter.com)