כמו שהסביר מקס ובר בספרו "הפוליטיקה בתורת מקצוע", צריך להבחין בין "מוסר לפי הכוונה הטובה" לבין "מוסר לפי האחריות". המוסר הפוליטי הוא "מוסר אחריות" שאפשר גם להגדירו כ"מוסר תוצאה". המשמעות היא, שהפוליטיקה היא עולם של עשיה, לכן, המוסריות של פעולה פוליטית נמדדת לפי משמעות תוצאותיה ולפי טיב כוונותיה, כפי שמקובל בחשיבה של "השכל הישר". וכמו שלימד אותי אחד ממורי החכמים, עודד בלבן, "אלוהים נמצא בפרטים". כלומר, המשמעות של הפעולות הפוליטיות צריכה להיבחן בדקויות, כי הן המכריעות בשורה התחתונה. אין "מלחמה" כישות, אלא איך מנהלים אותה. אין "הפצצות" כישות, אלא מה מפציצים.

 בהקשר זה שווה לבחון את החיסולים של ראשי המשטר האיראני במהלך המלחמה. בשיח הציבורי, הרדוד עד דכאון שלנו, חוגגים כל חיסול, כי הרי כולם "בני מוות", בהיותם חלק ממשטר מנוול. אפשר להסכים לקביעה המוסרית הזאת, ועדין לחשוב שהאופן ובעיקר המטרות האנושיות המסוימות מולידות תוצאה לא מוסרית. כלומר, כזאת שהשלכותיה עלולות ליצר מציאות רעה יותר.

עלי ח'אמנאי ועלי לאריג'אני. חגיגת חיסולים שתגביר את הנחישות להשיג גרעין (מקורות: שאטרסטוק ו-inn.ir)

***

הבה נבחן שניים מהחיסולים שנחגגו כאן ביותר. הראשון "ראש הנחש" עלי ח'אמנאי". נראה לי שיוסכם על רוב הקוראים שמבחינה מוסרית הריגתו היא צעד של צדק מהמעלה הראשונה. מוסר כוונה. אבל, צריך לזכור, שהוא האיש שהוציא את הפתווה (פסק הלכה דתי) האוסרת על איראן לפתח נשק גרעיני. לא בטוח כלל שיורשו, בנו, יתמיד באותו כיוון. לפי כל הסימנים הוא מינוי שקידמה הקבוצה הקיצונית בתוך המשטר.

היום חגגנו חיסול נוסף. עלי לאריג'אני. עוד ארכי רוצח, בעיקר של בני עמו ואחד מבכירי משטר האייתולות. אבל, אם נחפש את אלוהים, כלומר את הפרטים, נגלה שוב תמונה מורכבת. הכוחות המסתמנים כמתחזקים במשטר האייתולות מאז פרוץ המלחמה הם אנשי משמרות המהפכה, אלה שקידמו את מוג'תבא ח'אמנאי, וכנראה גם בעלי שאיפה "לחצות את הרוביקון" לעבר נשק גרעיני איראני.

 לאריג'אני היה מהאנשים שפעלו להחתימה של איראן על הסכם הגרעין  ב 2015, מהלך שנועד לעכב מאד את דרך לפצצה איראנית. הנה תמצית צ'אט: לאריג'אני מילא תפקיד קריטי ברגע המכריע: הוא האיץ את תהליך אישור ההסכם בפרלמנט ב-2015, צמצם התנגדויות מבית, סייע להעביר את ההסכם למרות ביקורת חריפה מצד שמרנים.

עוד תזכורת קטנה. ב 1992 חיסלה ישראל את מזכ"ל חיזבאללה עבאס מוסאווי, אויב מר ועוד "בן מוות". במקומו לא קיבלה ישראל שקט, שלום או אפילו חיזבאללה מוחלש. היא קיבלה שלושים שנה של חאסן נסראללה, קיצוני יותר, מוכשר יותר, מסוכן יותר.

נשאלת השאלה, האם החיסולים שישראל מבצעת מתחילת "שאגת האריה" נעשים פשוט כי "יש מודיעין" האם המחשבה היא שפשוט "נהרוג את כולם"? האם מישהו מאמין שבמדינה של מעל 90 מיליון בני אדם, ומערכות עצומות, אין מחליפים? האם מישהו יכול לטעון ברצינות שהם מקדמים את החלפת המשטר? או, אולי, יש הגיון בשיגעון. האם המטרות לא לגמרי מקריות? אולי מישהו שם למעלה, אצלנו, פועל, במבחן התוצאה, לבסס הנהגה קיצונית נחושה להשיג נשק גרעיני?