ליום העו"סיות הבינלאומי – 17.3.2026

עובדת סוציאלית היא לא רק זו שמטפלת בשכבות המוחלשות, בחוסן הקהילתי, ברווחה, באוכלוסיות במצוקה, בהדרה ובמצבי סיכון, היא הרבה מעבר - היא זאת "שקולטת" אליה את כל המגמות החברתיות של מדינה.

העובדת הסוציאלית, היא זאת שמרגישה כשיש קיצוץ בחינוך הלא פורמלי, כי יש הרבה יותר נוער נושר, היא זאת שפוגשת את השלכות הפינויים מהדיור הציבורי, כי העמקת העוני בקרב אותן משפחות פוגש את היום יום שלה, היא זאת שהנתון על 880,000 ילדים באי ביטחון תזונתי, הוא העומס בערמות התיקים על שולחנה ועל ליבה, היא זאת שרואה את השלכות תקופת הפינוי על נוער נורמטיבי שהפך לנוער בסיכון ואת השלכות הטראומה עקב מצב הלחימה והשכול, דרך הגידול בהתמכרויות ואובדן כושר העבודה, היא זאת שרואה, פוגשת, סופגת, שעל כתפה העומס והמטען הכבד של אומה דואבת, מציאות יוקר המחיה והניתוק מאחריות המדינה על אזרחיה.

ישראל הפכה את העבודה הסוציאלית לפלסטר, אבל העובדות הסוציאליות הן התשובה שלנו לשיקום ובנייה מחדש - במקום לראות בהן פקידות סעד בשכר נמוך, בתנאים מוגבלים וכלים מוגבלים עוד יותר, צריך להפכן למי שביכולתן לא רק להושיט יד במיצוי זכויות, סיוע, ליווי ועזרה מיידית, אלא לאפשר לנו להרים את הראש, לתת דגים אך גם חכות, לעזור אך גם לבנות הלאה. הן, הן התשובה.

כל שיחה שלי עם עובדת סוציאלית היא כאב לב וגם אוויר לנשימה בו זמנית. כאב לב על החוסר, העומס, הקושי, העבודה מתוך "החור בגרוש", אבל כל שיחה היא גם עולם של ידע, תובנות, על תפיסה של מדינה שצריכה להיות אחרת, כשלפני ניצבת העו"סית, הדמות שאיתה צריך לצעוד את הדרך הזאת.

עובדות סוציאליות מוחות בתל-אביב. חוץ מתודה, מגיע גם תגמול (צילום: איגוד העוסי"ם)

***

בכל מפגש שלי עם עובדות סוציאליות וסטודנטיות לעבודה סוציאלית, אני קודם כל אומרת להן תודה. תודה עליהן. הבחירה במקצוע הזה לא מובנת מאליה, תחת ייבוש תקציבי, קיצוצים והפרטה במקום אחריות - לבחור לעסוק במקצוע הזה, הוא משהו שעל כולנו להוקיר לו תודה. תודה שצריכה להיות גם בתגמול ושינוי הדרך בו אנו רואים את הרווחה ואת תפקיד הרווחה בבנייה מחדש של ישראל הסולידרית.

יש לי חלום, שמשרד הרווחה יהיה המשרד הכי נחשק ומבוקש, שנבחרי ציבור יריבו עליו, שראשי מפלגות יתחייבו לקחת אותו, ושבהסכמים קואליציוניים לא יוותרו על הרחבה תקציבית לרווחה ויקשרו בין כלכלה וצמיחה וצמצום פערים ואי שוויון. יש לי חלום. נגשים אותו יחד. 

תודה לכן נשים (בעיקר) שבוחרות בתקווה בתוך הפרת החוזה בין המדינה לאזרחיה, שבונות כאן את הערבות ההדדית. עד למדינת הרווחה ומעבר לה.