תקציב המדינה לשנת 2026 שאשרה הממשלה השבוע (10.3), ממחיש יותר מכל את מה שמתחולל פה בשנים האחרונות ובאופן מואץ בממשלה הזאת - החלפת אחריות המדינה על אזרחיה בשלטון מגזרי קליינטליסטי ומושחת.

אם יש משהו שגילינו אחרי ה-7 באוקטובר, זה שאין לישראל את הפריווילגיה לא להיות מדינת רווחה. מדינה שמשקיעה בשירותים החברתיים ובמערכות הציבוריות. זה נכון בשגרה אבל קיומי מאין כמותו במשבר, למשל: הצורך במיגון, סיוע לעסקים ועצמאים; שיקום מקיף לסורוקה; בניית מכון ויצמן מחדש; השקעה במערך בריאות הנפש, סיוע להלומי קרב, ליתומי צה"ל ויתומי פעולות האיבה; וכן שיקום משרד החינוך, צמצום כיתות לימוד, השקעה במורות ובגיל הרך; הגדלת סל התרופות והוספת מענים רפואיים בפריפריה; שמירה על ביטחון המזון שלנו, בניית הצפון מחדש ועוד.

מנגד, יש ממשלה שעובדת הפוך, לא רק שמקצצת בכל השירותים החברתיים - אלו שגם ככה מיובשים ומוזנחים אך חיוניים מאין כמותם - אלא היא גם מסרבת לתקצב בנדיבות צרכים לאומיים והכרחיים, כמו חלק ממה שציינתי לעיל, ומונעת סיוע הכרחי בזמן חירום מאזרחי המדינה. מנגד, היא מוציאה הון עתק על תקציבי השתמטות וקומבינות עבור צרכים סקטוריאליים, שבינם לבין סדרי העדיפויות הלאומיים אין דבר וחצי דבר. שוד על מלא.

זה תקציב שאומר לנו גם מה המשמעות של רודנות. מה יקרה פה אם הם יצליחו בהפיכה על מלא, אם לא יהיו יותר בלמים וירסקו את כל ההגנות והזכויות שלנו.

לא רק שנחייה פה ללא זכויות וחיים בהרבה פחות טובים: כל מה שהופך את ישראל למה שהיא, מעצמה של ההון האנושי הכי מדהים שיש, יעלם מפה. ההצלחה של ישראל בהייטק, במחקר, ברפואה, בסייבר ובטכנולוגיה, שהיא גם תולדה של השקעה לאומית, וכל מה שמסב לנו גאווה אך יותר חשוב, מסייע לנו כאומה - לא ישרוד פה. אי אפשר לקדש בערות ונחשלות בתוך רודנות ולצפות שלא נשקע.

שגשוגה של ישראל תלוי בהיותה אומה דמוקרטית וסולידרית. אין האחת בלי השנייה. כל ישראל ערבים זה לזה. בפדיון שבויים, ברשת ביטחון סוציאלית, בביטחון, בזכויות והגנות. לא בשחיתות, לא בקומבינות, לא בהשתמטות על גבם של המשרתים,  לא בדיקטטורה, לא במגזריות שמפוררת הכל.

התקציב הזה נוראי, נילחם בו ככל שנוכל. אבל זו גם קריאת כיוון! צריך להרים ראש ולהבין זה או שקיעה או תקומה. בואו נשנה כיוון, בואו נבחר בתקומה. בחיים. ביחד אמיתי.

נעמה לזימי היא חברת כנסת מטעם מפלגת הדמוקרטים