לכשהתותחים ישקטו, תנו למוזות לרעום / ענבל וורטמן שהם
כיוון שאלו כללי הטקס, אפתח בהצהרת נאמנות: טוב חיסול בני המוות, אך אין בי שמחת קרב. שמחתי שמורה לחיים. הלאה...
ילדי לא נולדו לתקופה מתוחה אלא לרצף "שיבושים". אין להם זיכרון של שגרה יציבה. אני לעומתם - זוכרת. אני "נוער הנרות". גדלתי על הסכמי אוסלו ועל שלום עם ירדן. היה רגע שבו העתיד האזורי נדמה פתוח, לא ודאי אך אפשרי.
כאשר התרחש האונס בשמרת, החברה סערה והובילה לשינויי חקיקה בדיני האונס. הייתה תחושה שמוסדות המדינה מגיבים לעוול מוסרי לא פחות מאשר לאיום ביטחוני. באותו עשור דנה אינטרנשיונל ניצחה באירוויזיון, לא כאירוע שירה בלבד אלא כביטוי למדינה שמסוגלת לאתגר עצמה תרבותית ואינה מגדירה את עצמה רק דרך איום. היינו בטוחים ביציבות הזו עד כדי כך שיכולנו להרשות לעצמנו להתווכח על פופולריות ועל טעם. לא הבנו שהביטחון התרבותי הזה נשען על בסיס יציב. שדנה היא התגשמות חלומותינו. דור שכל מה שהיה צריך להיאבק עליו כבר היה בידיו.
השבר בין סוף שנות התשעים לבין העשור הנוכחי איננו רק ביטחוני אלא תודעתי. אז העתיד נתפס כהתרחבות והביטחון היה תנאי בסיסי לאזרחות. היום העתיד נתפס כהתגוננות והביטחון הפך לתוכן המרכזי של האזרחות. הביטחון הפסיק לפתוח אופק והתחיל למלא את מקומו. הוא חדל להיות תנאי לחיים והפך למבנה שמגדיר אותם. הישג ביטחוני, מרשים ככל שיהיה, איננו אופק. אם אין לצידו תנועה אזרחית, מדינית ותרבותית, הוא ממלא חלל זהותי. כאשר זה קורה, אופוריה צבאית זקוקה ליעד חדש כדי להמשיך להתקיים. (ושוב הצהרת נאמנות: הם בני מוות, ובאמת כל הכבוד לצה"ל).
***
מדינה שמודדת עצמה בעיקר דרך אויביה תישאר תלויה בקיומם. אני מסרבת להסכים לכך שמלחמה תהיה ברירת המחדל של זהותנו משום שאני זוכרת שאפשר אחרת. בלי זיכרון של נרטיב אחר אין על מה להיאבק ואין למה לשאוף. מדינה מודרנית נמדדת לא רק ביכולת ההרתעה שלה, אלא ביכולתה לייצר חיים ראויים גם כאשר אין מלחמה בכותרות. שינוי נקודת הייחוס איננו מותרה רעיונית אלא תנאי לבריאות לאומית.
חוזרת להתחלה... בהיעדר זיכרון של ביטחון ושגשוג אין תחושת אובדן, ובהיעדר תחושת אובדן אין מה להפסיד. הייאוש, שמאפיין את בני דורי וקודמינו, הוא רגש של אובדן, נורמליזציה היא היעלמות תחושת האובדן. באחריות הדורות שזוכרים לשמר את תחושת האבדן. כדי שנשתוקק לתיקון.
לכשהתותחים ישקטו תנו למוזות לרעום!
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!