קווים לחלופה חברתית-פוליטית / אלדד שלם
בימים טרופים אלה, כאשר טילים מרחפים מעל ראשינו ואנו מצויים במתח שיש במאבק על דמות המדינה לבין היערכות לקראת בחירות, ראוי לחזור ולעסוק בקווים המרכזיים לאורם ניתן להציע לחברה הישראלית והעולמית חלופה שונה – כזו שתעניק תקווה מחודשת לציבור ותחושה שניתן ליצר כאן מציאות טובה יותר מזו של העשורים האחרונים.
אנו מצויים במאבק פוליטי על דמותה של המדינה - מאבק בין החותרים להבטיח את קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, חופשית ושוחרת שלום, לבין השואפים להופכה למדינה יהודית -דתית, אוטוקרטית, הרומסת את המיעוטים בתוכה ומנציחה שליטה על עם אחר. בעתות כאלה יש לפעול בכלים פוליטיים של העברת מסרים קליטים ופשוטים, שבעזרתם ניתן להניע אזרחים לתמוך במחנה הדמוקרטי הרחב. מדובר בפתרונות לפיהם המדינה תיקח אחריות לבעיות הבוערות - מיגון, בריאות ובטחון אישי ובמקביל להציג תפיסה מדינית המדגישה את הצורך בהיפרדות מהפלשתינאים ועצירת ההשקעות כספים בשטחים, שמונעות פתרון כזה.
כרקע לכך, יש חובה גם לשרטט חזון חדש לחברה הישראלית, שיפיח רוח בקרב אלה הנושאים על גבם את העשייה הפוליטית.
גינה קהילתית בתל-לאביב. תחושת משמעות ושייכות המעצימה את הפרט (מאתר עיריית ת-א)
***
דגשים אלה נכון שיתבססו על שני אדנים:
האחד, הוא עצמת החוויה הקהילתית-ציבורית – כזו שמעניקה לפרט תחושת משמעות ושייכות, ומעצימה אותה. מי שינסה לבחון את הרגעים בהם הוא חווה את קיומו בעצמה הגבוהה ביותר אשר מהווים עבורו תמרורי דרך בחייו, ימצא שאלה אותם רגעים שהוא חווה ביחד עם אחרים – בין אם במישור הזוגי ובין אם במישור הקהילתי-חברתי. עצמת החוויה המשותפת נותנת טעם להמשך המאמץ ליצירת הוויה קהילתית משמעותית.
השני, הוא התובנה שהחברה הקיימת המבוססת במידה רבה על הפרט הנבדל מסביבתו ועל זכותו לחירות ורכוש, יוצרת עיוותים ובעיות חברתיות וכלכליות קשות – המאיימות על חירותו ועל עצם הקיום האנושי.
אלה גם אלה יוצרים את הצורך בחלופה חברתית המציעה מענה לאותם חוליים – המבוססת על המורשת האנושית לדורותיה מימי ירושלים, אתונה ורומא.
ניתן לשרטט לאורם חלופה כזו, המבוססת על התאגדות, שיתוף פעולה, סולידריות וקהילתיות, שאלה עיקריה:
· קהילתיות מבוססת על שיח: המרחב הקהילתי מספק מצע לנביטת איים רבים של זיקה בין אישית וחוויות קיום המעצימות את האדם ומביאות למימוש הווייתו. השיח הקהילתי ומנגנון קבלת החלטות המבוסס על שיח כזה, מהווים כלי דרכו האדם משפיע על חייו, שולט בגורלו ומאפשר את סימון שביל הזהב הקהילתי בין הרצונות השונים של פרטיה.
· קהילתיות כעוגן ליהדות פתוחה ומתפתחת: המרחב הקהילתי הוא מסד ליצירה תרבותית וחברתית המבטאת את המורשת היהודית לדורותיה, הבאה לידי ביטוי בחגים ובטקסים משותפים: ברוח המסורת שצמחה והתפתחה בקהילות היהודיות המבוזרות ברחבי העולם ב 2000 השנים האחרונות.
· קהילתיות כמסד לערבות הדדית: המארג הקהילתי מהווה מסד ארגוני לבניית כלים יציבים מבחינת כל ישראל ערבים זה לזה.
· התאגדות: יכולת ההתאגדות היא הבסיס ההכרחי והנכון לפעילות אנושית באשר היא – הן במישור הקהילתי והן במישור הכלכלי, ככלי המאפשר סינרגיה של יכולות ומספק הגנה לעת צרה. מכך נגזר גם ערך שיתוף פעולה כנושא מוביל בכל תחומי העשייה.
· יצרנות: חתירה למיצוי יכולת היצירה של האדם בכל מישורי החיים – כדרך לביטוי הווייתו.
·
תחרותיות וכלכלת שוק ככלי
ותו לא: להבדיל ממערכת הערכים השולטת כיום - הרואה בשוק ובתחרות ערך עליון המניע את
המערכת האנושית - על התחרותיות להיות רק כלי מוטיבציוני מוגבל בכללי משחק נוקשים, תוך
שמירה על ערכי צדק, שיתוף וסולידריות. המשחק הספורטיבי הטהור – טרם כבשו הכסף
הגדול - הינו מודל מצוין לכך.
·
חצר הקואופרציה במרחביה. שוק ותחרות אינם ערך עליון (מוויקיפדיה)
***
קווי מתאר אלה יכולים לשמש רקע או מעטפת לעשייה מגוונת – שחלקה מתרחש גם בלעדיהם.
משמעותם היא השאיפה לביזור המערכות השלטוניות והכלכליות – שאיפה שתואמת את הרצון להגברת התחרותיות; למניעת השתלטות של בעלי כוח על מוקדי קבלת ההחלטות; ועל יצירת דמוקרטיה שאינה רק פורמלית אלא מהותית – אלא כזו המחלחלת אל יסודות החברה.
קווים אלה נבדלים מאוד מבחינה רעיונית מהלכי הרוח הנושבים בקרב כוחות פוליטיים שמתיימרים לכאורה להוות אלטרנטיבה – אך בפועל אינם מציעים שום דבר חדש.
וכמה דגשים לאוזניים קיבוציות:
לחזון זה יש זיקה עמוקה לעשיה הקיבוצית והוא תואם את היסודות הערכיים עליהם מושתתת התנועות הקיבוציות. התבססות עליו תהווה פתח לתרומה ייחודית של התנועה לשיפור המצב במדינה, ואולי אף העולם כולו.
דגשים אלה חיוניים גם כמשוב עצמי וכמקור לתחושת ערך, וכמצפן המורה לנו ולאחרים את הדרך בה יש ללכת ואת את הנושאים למענם עלינו להיאבק לאורכה.
הם צריכים להוות גם מצפן לגורמים הפוליטיים בהם יש לתמוך בעת הזו.
לאלדד שלם - אין אידאולוגיה ללא ייחוד
'---התנועה הקיבוצית נאבקת על תמונת העתיד של מדינת ישראל ובתוך כך גם על תמונת העתיד שלה. בתוך השבר והאסון הענק שעברה המדינה, יש לתנועה הזדמנות להיות רלוונטית. אם נדע להוביל את ההתיישבות ואת תפיסת העולם השיתופית והשיוויונית ,כתנועה שמובילה רעיון ודרך , אנחנו נחזור לקדמת הבמה---' (ליאור שמחה / 'זמן קיבוץ', 17.10.24).
'--כמה דגשים לאוזניים קיבוציות:
לחזון זה יש זיקה עמוקה לעשיה הקיבוצית והוא תואם את היסודות הערכיים עליהם מושתתת התנועות הקיבוציות. התבססות עליו תהווה פתח לתרומה ייחודית של התנועה לשיפור המצב במדינה, ואולי אף העולם כולו.דגשים אלה חיוניים גם כמשוב עצמי וכמקור לתחושת ערך, וכמצפן המורה לנו ולאחרים את הדרך בה יש ללכת ואת את הנושאים למענם עלינו להיאבק לאורכה.הם צריכים להוות גם מצפן לגורמים הפוליטיים בהם יש לתמוך בעת הזו'(אלדד שלם בין חברים. 10.3.2026)
אלדד שלם ,שלום
חלפו כבר 15 ימים מאז פרסמת את המכתב הזה שלך , אך אני המגיב הראשון לו , אך אין זה מקרי,להתרשמותי שלי.מדוע? כי אני גם היחיד שהגיב על דברי הנ"ל של ליאור שמחה ב'זמן
קיבוץ' מלפני כשנה וחצי,וזה קורה ,לדעתי,משום שבמציאות הקיימת מרבית חברי הקיבוצים
מעדיפים כיום לתקן-את-העולם במישור החיצוני בלבד ומשום שקל הרבה יותר לתקוף את ממשלת 'הליכוד' ואת העומד בראשה מאשר את הנהלת קיבוצך שלך ואת העומד בראשה .
אבל לא רק בזה הענין אלא גם בכך שהתנועה הקיבוצית שלנו טרם גיבשה לעצמה זהות
חילופית למאפייניה הקודמים , ערכיי הבטחון וההתיישבות : כיום לא נותר בקיבוץ משהו אשר
מאפיין אותו באופן ייחודי לעומת המושב והישוב-הקהילתי זולת ערכיי השו"ש(שיתוף ושיוויון),
אבל במציאות שבה - כ-90% מקיבוציי התנועה כבר עברו להתנהלות פערית ולא-שיוויונית
מה הפלא שרק חבר אחד בלבד בתנועה כולה הגיב והתייחס לדבריו הנ"ל של ליאור מלפני כשנה וחצי?ואיך ובמה תבטא התנ' הקיבוצית שלנו את דבריך שלך,אלדד , בדבר 'שיפור המצב במדינה, ואולי אף העולם כולו', כשכבר אין שוני אידאולוגי מהותי בין מעברות
לבין כפר-יונה ובין מעגן-מיכאל לבנימינה ?(מעגן-מיכאל אמנם מוגדר עדיין כקיבוץ שו"ש,
אבל כבר יש אצלנו דרגות-רכב לפיהן מנהלים בכירים מקבלים רכב גדול ויקר יותר
מבעלי התפקידים הנמוכים יותר)
יום טוב, אבנר (קיפי) כרמל , מעגן-מיכאל