בעקבות הטבח  בסברה ושתילה" כתבה המשוררת דליה רביקוביץ'  את השיר "תינוק לא הורגים פעמיים" . את העובדה הזו לא צריך להוכיח, לפחות עד שתתגלה הוכחה מדעית למיתוס גלגול הנשמות, אבל  ביבי הפך את מושג "הניצחון המוחלט" למטבע לשון ששום סוחר לא היה מוכן להמר עליו. כך היה לאחר המערכה מול לבנון  ובזו הקודמת מול איראן וגם לגבי עזה והשמות הרבים שניתנו למבצעים המוחלטים בה. לדבריו, שנאמרו בקול בריטון סמכותי, מבצע "עם כלביא" ומלחמת לבנון השלישית הסיגו לאחור את שתי המדינות עד כדי חזרה (כדבריו) ל"תקופת האבן", תוך הבטחה לשנים  רבות של שקט. אצל ראש הממשלה שלכם ישנו ערך רב לראיון המוקלט גם אם לא המוחלט, דרכו הוא מבקש לקושש אחוזי תמיכה שיבטיחו את המשך כהונתו לשנים ארוכות ולניצחונות מוחלטים רבים. לעזאזל המציאות והזיכרון ההיסטורי וכל עוד לא מדברים על טבח ה-7 באוקטובר, תיקי הנאשם, השתמטות החרדים, הפשע בחברה הערבית, הכלכלה המקרטעת ו"משענת חייו"  אפשר וצריך לשקר לעם ולהבטיח ניצחונות מוחלטים ומוקלטים שקשה לגרוס בלשכה. המשך יבוא. 

2.   קיבוץ תל אביב 

כשאני שב ורואה את תושבי תל אביב יורדים למרתפי הרכבת הקלה  מצוידים בניידים ומזרונים ובכלבים  מכשכשי זנב, אני חושב בצער על חבריי מהקיבוצים שנכנסים לממד המשפחתי הצר וספונים שם בדד עד לרגע בשורת השחרור של פיקוד העורף. בתל אביב, כך מתברר, קמה לה קהילה שיתופית תחת האדמה שדואגת למזון ושמיכה, כיסא "כתר" לישיבה ורצה לרביצה. נוצרות שם קבוצות מעורבות של קשישים ומטפלים מהמזרח, צעירים לפני ואחרי השירות הצבאי, מאבטחים ואורחים לרגע. גם אם העדרם של המרחבים המוגנים בדירות, ולא הקולקטיב, מאלצים את תושבי העיר הגדולה לרדת ולעלות כל אימת שהאזעקות נשמעות, הרי שהם יוצרים את מה שאנחנו הותרנו מאחור: קיבוץ. אמנם קיבוץ לשעה או לעשר דקות, אבל בכל זאת כזה שמקבץ את פזוריו לעת סכנה. קיבוץ עירוני מיגוני.

קיבוץ לשעה קלה. מתמגנים ברכבת הקלה בתל אביב (מאתר YAHOO)

3.   כשהלביא פגש את הארי

לאחר "חרבות ברזל" ו"מרכבות גדעון" עברנו  לעולם החי של "עם כלביא" ו- "שאגת הארי" . נסראללה ביקש לצרף "קורי עכביש"  לארסנל השמות , אבל סופו שנלכד וחוסל באותם קורים דקיקים. בהינתן שלא מדובר במלחמה האחרונה, שיהורם גאון הבטיח לנו בעיצומה של מלחמת יום כיפור, הרי שצריך לחשוב על שמות המבצעים בדרך שגם הם יתרכזו בפינת החי. "עקיצת הדבורה" למערכה קצרה אך כואבת, "הכשת הנחש" כואבת וממיתה, "חולדות קום" למלחמת סייבר. 

דוד רוקני שהיה מזוהה משך יותר משלושים שנה עם טכס המשואות ביום העצמאות ועיצב את תצוגת סמלי הצבא והאומה בעזרת עשרות חיילות וחיילים, הלך לעולמו בגיל 94. רוקני, חמור סבר למראה אבל רך ורגיש בתוכו, נהג לשרטט על נייר את הצורות שנצפו היטב רק במבט על והתייחס תמיד לאירועים שונים של אותה שנה שלאו דווקא היו קשורים לצבא ההגנה. בטכס הממלכתי שיתקיים (או לא) בחסותה של השרה רגב, הוא יחסר לנו מאוד. סביר להניח שהיה מעצב מרחב מוגן אליו רצים אצים החיילים, "טילים" אנושיים שמפילים עצמם על הרחבה , דמויות איראניות שחוסלו במלחמה. גם דגל ארצות הברית ושיערו המתבדר של טראמפ היו משולבים בתצוגה המרהיבה. רוקני (שהיה פרסי במוצאו) לבטח היה רווה רוב נחת מהסממנים האיראניים שהיו מתפרקים מול עיניהם המשתאות של הצופים ברחבת הכותל ובבית. 

דוד רוקני.  עיצוב סמלי האומה באמצעות חיילות וחיילים (צילום: IDF)

      5.   יציאת מצרים

בתקווה שנצליח לחגוג את חג הפסח כהלכתו, לאחר שנסיים לשאוג כאריות, צריך לציין עובדה ניצחת אחת: למשה רבנו היתה נקודת יציאה גם אם נמשכה ארבעים שנה. לביבי וטראמפ, לפחות בנקודת הזמן הנוכחית , אין נקודת יציאה מטהרן וביירות. נסתפק ביציאה מהדעת.