דפיקות קשות על דלת המקלט. צעקה מבפנים: "סגור, אין מקום, לך מפה". היושבות והיושבים על מזרונים, על כסאות כתר בשלל צבעים, מכופפים ראשים ליד הברכיים. ההתראה כבר נמוגה מהניידים. ממתינים במתח לאזעקה האמיתית. מגיעה ונשמעת. נשמע קול נפץ עז וזעזוע של המקלט, שנמהל בבכי הילדים וזעקות אימה של היושבים. אזעקות, סירנות של מכבי אש וצלילי ההתרעה הזוועתיים של פיקוד העורף בקקופוניה דיס-הרמונית. השקט והרגוע, חולצה צהובה, ששומר על הדלת, צועק בעצמו: "שקט, בואו נאזין לדיווחים".

במנוסה מן הטילים האיראנים. ממתינים במתח לאזעקת אמת (ה-FB של קובי אריאלי)

 ***

הציפורים הרועשות הפסיקו לשיר. ריח כבד של עשן חודר דרך חרכי המקלט. עלים נבהלים מפסיקים לנשור. חולדה זריזה רצה בין רגלי היושבים. חצאית ירוקה קצרה פּוֹעָה: "אני מְקַוָּה שלא קרה כלום." ילדים טרוטי עיניים בבגדי סופרמן מרותקים למסכים. שמלת קיץ פרחונית, מְנַסָּה להגחיך: "זה היה כטב"א: כלי טירלול בלתי אפשרי." ילד, חולצת מכבי תל אביב, צהובה: "ספרתי בומים. היו ארבעה, אחד קרוב מאוד. "איפה דיויד ברוזה כשצריך אותו? רק בצפון ובדרום? ברמת גן לא נאה לו?" אומרת עליונית אדומה.

מביטה מסביב, חצאית שחורה. הנוף הפנימי כסאות בשלל גוונים, ריח של שתן מעורב בזיעה, מזרונים בצבעי כחול ולבן מוכתבים בשרידי גלידה ועטיפות חטיפים מפוזרים על ריצפת הפלסטיק הירוקה. מכנסיים קצרים, בן מאה ושש, מלווה בעובדת נפאלית חצאית אפורה, מנסה לישון. מהמהם וממלמל: "במלחמת האזרחים בספרד...בהגנה על סֶגּוֹבְיׇה"..."מה היה?" שואל חולצה מכופתרת ארוכה תכלת." ראיתי את כרמן... היא היתה כל כך יפה"... "הפיצוצים היו כמו עכשיו". סנטרו של הקשיש דבק בצווארו. נרדם.

צלצול הנייד של צעיף אדום-אפור. "הלו, חולצה פרחונית". "יה, אני במקלט עם עוד אנשים". "כן, היה פיצוץ אדיר. אתה יודע מה זה פיצוץ?" השתיקה את הטלפון. חולצה פרחונית מהצד השני ודאי תמה למה נשאר עם חברה ישראלית.

מכנסיים ארוכים ירוקים שהיה מעדיף שיגידו" מִכְנָס" יושב כל העת על כיסא כתר לבן, כותב ללא הפסקה, וקורא במקביל ספר שהביא אתו במנוסתו מדירתו. עוקב מדי פעם במבט מצועף מעל ניירותיו לכיוון הכניסה בה שוכן חולצה צהובה.

 ***

הספר "חטיבות הנשים של סבסטופול" מאת יעקב טרבנצב נסוב על גבורת הנשים במלחמת קרים הראשונה שקרתה אי שם בין 1853 ל-1856. מלחמה זו נערכה בין האימפריה הרוסית מצד אחד, ובין האימפריה העות'מאנית, האימפריה הבריטית, הקיסרות הצרפתית השנייה וממלכת סרדיניה מצד שני. במלחמה זו ניצחו המעצמות המתועשות, צרפת ובריטניה, בסיועה של האימפריה העות'מאנית, את רוסיה החקלאית והמפגרת מבחינה טכנולוגית. ככה מנצחים חשב מכנסיים ארוכים ירוקים. טכנולוגיה, מערכת "רואה יורה", גדר, מכשול, תצפיתניות. כמו שצריך. רגע, אז מה בעצם לא עבד?

הצפר שמשקפתו לא זעה מחזהו חשב לעצמו חשב על מעופיהם של הטילים מאיראן עד למקלט, ואיזו ציפור היתה נעה במסלול הזה עם כל האש מסביב. הדוכיפת שהיתה משאת נפשו וכיסויו והכזיבה אותו לא פעם, נעה בראשו. סרק את ציצתה, הכתר שלראשה, כנפיה הפרושות עם כתמי השחור לבן שעליהן. חשב על כך שהיא בונה את קינה במקומות נמוכים, חורים ושקעים בגובה פני הקרקע. להגנת הקן מטורפים מפרישה הנקבה נוזל מסריח. להפרשה זו, שריחה כשל בשר רקוב, תפקיד משוער בהרחקת טורפים וטפילים, וייתכן אף שהיא אנטי בקטריאלית.

הדוכיפת. אמצעי הגנה ריחניים להרחקת הפולשים (מוויקיפדיה)

 ***

ההפרשה מתחילה עם ההטלה ונפסקת כשהצאצאים פורחים מהקן. כאמצעי הגנה נוסף מסוגלים הגוזלים מיומם השישי להתיז צואה על פולשים. "אח", חשב, "אם אפשר היה להתיז חרא על האויב וזה היה מבריח אותו, היינו חוסכים מיליארדים. מצד שני היה צריך לייצר המון חרא". התנער.

הטלפונים מצפצפים. חזרה לשגרה.

ראשון יוצא חולצה צהובה שומר הכניסה. אחריו מדדים לאט יושבי המקלט. צעקה חנוקה.

בכניסה מוטלת גופת הגבר שהקיש בבקשה להיכנס. וסורב.