הקיבוץ שלנו רבץ ממש בתוך השבר הסורי אפריקאי בין הרי סירין במערב, והירדן למטה במזרח. באדמה הזאת לפני מיליוני שנים היה פעם ים ועד היום יש בה גבס. גבס, זה אולי הנפט של האזור שלנו. מחצב. אוצר. הקיבוץ הקים מחצבה, ומפעל לשריפת הגבס.

המחצבה היתה פעילה דווקא בקיץ, כשחם ואי אפשר לנשום. בחורף אי אפשר היה לחצוב. המחצבה אהבה את הבצורת.

בסמוך למחצבה, כק"מ  אחד צפונה,  עמד כוכב הרוחות. הכאוכב, כמו שקראנו לו מאז ומתמיד, עוד הרבה לפני שמאיר הר-ציון בא לגור למעלה על ההר והקים  לו שם חוה ופיזר את הפרות שלו במורדות הכאוכב ובוואדי בירה שעד אז היה רק שלנו. סיפרו עליו שאחותו נרצחה בנחל ערוגות ושהוא הלך לירדן לבדו לנקום את מותה ועבר את הגבול בשקט ומצא את הרוצחים והרג אותם וחזר בשלום. אחר כך הוא נפצע בפעולה של ה 101, יחידה נבחרת של משה דיין ואריק שרון ועכשיו יש לו הרבה  פלטינה בגוף והוא קיבל מאריק שרון את המקום הזה ובא לגור לו לבד על ההר. אותו אף פעם לא ראינו, אולי פעם אחת, מהגב, אבל הפרות שלו תמיד מסתובבות פה על ההרים עם העגלים שלהן. אצלנו ברפת לא נותנים לפרות להיות עם העגלים שלהן, אפילו לא לרגע. מיד לוקחים מהן את העגלים תיכף אחרי שהן ממליטות ושמים אותם ביונקיה.

בשביל מי שיושב פה בעמק הנמוך הזה, שנגמר באפריקה,  הכאוכב  נראה  כמו ההר הכי גבוה בעולם. תמיד נושבות עליו רוחות, בחורף מתיישבים עליו עננים, לפעמים הוא כולו בתוך ענן ערפל, פעם אפילו ירד עליו שלג. יומיים הוא היה לבן כולו.

באותו חורף היו נזקים כבדים למחצבה והיא לא התייבשה הרבה זמן. הפסדנו הרבה כסף. אבל הכאוכב היה ירוק  וואדי בירה היה מלא מים שזרמו ברעש חזק והפרות של מאיר הר-ציון אכלו הרבה עשב .

 מי מחלק ככה  את הגשמים ואת היובש?  אולי זה מאיר הר-ציון בעצמו שיושב שם למעלה על כוכב הרוחות? ואולי זה מישהו אחר, מישהו  שיושב על  הר יותר  גבוה, ורואה את כוכב הרוחות ואת ואדי בירה ואת המחצבה ואת הקיבוץ שלנו ואת הפרות של מאיר הר-ציון ואת הצבאים וגם את הפילים, אם הוא מביט רחוק, שמהלכים בין עצי שיטה באור אחר צוהריים אדמדם באפריקה.

הזריחה מכאוכב שנראה כמו ההר הגבוה בעולם (צילום: אריק שילה. מ-FB רשות הטבע והגנים)

פרק מספר שיראה אור השנה