באוגוסט האחרון , לאחר 15 שנים לערך בהן ניהלה ואצרה את הגלריה לאמנות בקיבוץ לוחמי הגיטאות, נפרדה מיכל הורוביץ מהתפקיד התובעני ופינתה מקומה ליוצר והאוצר קובי סיבוני (גם הוא חבר הקיבוץ - ק.ע) שעבד לצידה בשנים האחרונות ונחשב ל"תליין" עבודות מקצועי. 36 אמניות ואמנים, אותם הציגה הורביץ לצד רבים אחרים, ערכו לה מחווה אמנותית מרגשת תחת הכותרת  "אומרים תודה למיכל".

 

מפאת מגבלת המקום הוצגו בו ציורים וצילומים וגם עבודות פיסול קטני ממדים. דורצ'ין וראוכוורגר, בועז לוונטל וקופפרמן ז"ל, שרון פוליאקין ועידית לבבי גבאי, אביטל כנעני ונעה רז מלמד, קובי סיבוני והדר סייפן, גלית אמרלנד ואורלי סבר - אלו ורבים נוספים הוקירו תודה ושלחו דבר פרידה ממי שהציגה אותם במהלך העשור האחרון וגם לפניו בעת שהיתה שותפה כמנהלת המקום לצד האוצרים המתחלפים (אבי הורביץ ז"ל, יורי כץ, נעה רז מלמד, טובה הורדי).

 

מיכל הורביץ לצד ציור של משה קופפרמן. (צילום: קרני עם עד)

 ***

 מיכל הורביץ התאפיינה בעין טובה אבל בעיקר בתחושת בטן חזקה, כפי שאמרה עליה האוצרת וחוקרת האמנות ד"ר טלי תמיר, אבל אין ספק שהחיים לצד אבי הורביץ בן זוגה ואבי ילדיה,  מייסד הגלריה בשנת 1983, לצד האמן משה קופפרמן  ומי שהיה האוצר שלה עד שנת 93, השפיעו רבות על היכרותה המקיפה עם שדה האמנות והיוצרים הצעירים והבוגרים יותר. הורביץ נפטר בשנת 96 והגלריה נקראת על שמו. דבר נוסף שמאפיין את הגלריה לאמנות בקיבוץ לוחמי הגיטאות הוא פרס ע"ש אוסקר הנדלר שהיא מעניקה מאז שנת 1985 ליוצר/ת מישראל עם רקורד מרשים. לצד מעמד הפרס מוצגת תערוכה של הנבחר/ת.

בדירתה רחבת הידיים בקיבוץ כשברקע תלויות עבודות של אמנים שונים אותם הציגה, נזכרת מיכל בתחילת הרומן שלה עם המקום שנקרא בפי בעלה המנוח "קוביה לבנה".

 

מיכל: "בתחילה רק ליוויתי את אבי בעבודות האוצרות, הוא נהג לשתף אותי  טרם פתיחת התערוכות ולא פעם שמע דעה קצת שונה משלו, אבל לא היו לי שאיפות לאצור את התערוכות. בשלוש השנים לאחר שאבי סיים את האוצרות, עקב מצבו הבריאותי, אצרו נעה רז מלמד ואחר כך טובה הורדי, ואז חיפשו את המחליף. להפתעתי קופפרמן הצביע עליי ואמר בדרכו החד משמעית "את תתחילי עכשיו".

 

"נורא נלחצתי", היא מוסיפה, "ולא רציתי לקחת לבדי את המשימה. הבאנו את האמן יורי כץ (אז תושב חניתה והיום מתגורר באדמית - ק.ע) ועשינו שש תערוכות, הוא שלוש ואני שלוש, ולאחר מכן נפרדו דרכינו ואני נשארתי לבדי.  התחלתי לסמוך על העיין ובעיקר על הבטן שלי, ועוד לפני שלמדתי קורס אוצרות ב'בית לאמנות ישראלית', הצגתי בעיקר צעירים שזה עתה סיימו את בצלאל ובתי ספר נוספים לאמנות. ראיתי למשל תערוכה של סטודנטית בשם ליאת יניב מבצלאל והצגתי אותה לראשונה בגלריה. היו שם בובות שיצרה. בדיעבד אני חושבת שאבי לא היה מציג את זה כי הטעם שלו היה  שונה משלי. עם הזמן וההתמקצעות הצגתי גם אמנים ותיקים ומוכרים, אבל אהבתי את גילוי החדשים והרעננים.  הבטן שלי עבדה לא פחות מהעין."

 

מיכל הורביץ, מתחת לציור של אביגדור סטימצקי (צילום: קרני עם עד)

***

ש: לפי חשבוני הצגת כעשר תערוכות בשנה והגעת לעשרות רבות. יש כאלו שזכורות לך במיוחד?

ת: "שידכתי בין האמן המנוח יהושע גרוסברד לבין עידית לבבי גבאי. חשבתי שיש התכתבות בין השניים ובדיעבד לבבי גבאי אמרה לי שהעריצה אותו כצייר. נעה רז מלמד אצרה את התערוכה של השניים, מאוחר יותר גם יניב שפירא בגלריית הקיבוץ, וזה היה מופת של מפגש אמנותי. זכורה לי גם תערוכה שעשיתי ליאן ראוכוורגר. תליתי ציור קטן ממדים בקיר המרכזי ובשני הקירות האחרים ציורים גדולים יותר. לתערוכה קראו "שירה" על שם המודל. נורא חששתי מהציבור.. איך יקבל את התלייה, אבל זה עבר בטוב. אני גם 'גיליתי' את הדר סייפן מקיבוץ דפנה שמרבה להציג במקומות שונים וגם קיבלה פרסים. זיהיתי מיד את איכות העבודות שלה."

 

ש: ודברים שאהבת פחות?

ת: "לא אזכיר ברשותך תערוכות שעלו פחות יפה, אבל מיצב של כלבים טורפים, אותו יצר האמן אסי משולם, היה קשה בעיניי ופחות אהבתי את הבחירה הזו. יורי כץ אצר את התערוכה בה היתה העבודה ואמרתי לו את דעתי. היה גם אירוע לא פשוט עם אמנית קרמיקה מוכרת. לא אהבתי את הדרך בה התנהלה מולי ומול הגלריה."  

 

ש: מחוץ לתערוכות מתייחדת הגלריה בפתיחות הטעימות ובקהל הרב שמגיע..

ת: "אני מאוד אוהבת לארח ולקיים שיח בין הקהל לאמן. יש כאלה שבאים בשביל המרק, היין והקפה עם העוגה, אבל נשארים לשיחה על התערוכה. בפתיחות רגילות הכיבוד יותר צנוע אבל  בטקס הענקת הפרס זו ממש חגיגה. בתחילת הדרך זה היה אצלנו בבית, וכבר שנים רבות זה במועדון."

 

ש: מי מייעץ לך לפני שאתם תולה ומציגה?

ת: "עידית לבבי גבאי ובן זוגה ישעיהו (איש) גבאי. שניהם אמנים מוכשרים ובעלי טעם אמנותי משובח. הם גם ובעיקר חברים נהדרים."

 

ש: לקראת סוף התקופה שלך הוחלט במשרד התרבות, שמשלם חלק מתקציב הגלריה, שגם האמנים יקבלו כסף על תערוכה שיציגו..

ת: "תמיד חשבתי שזה ראוי. האוצר מקבל שכר מסוים, אלו שעובדים בפתיחות ושומרים בשעות הפתיחה עושים זאת תמורת כסף, אז למה לא האמנים? טוב שזה קורה עכשיו.

 

ש: את משאירה את הגלריה בידיים טובות?

ת: "לגמרי.. קובי סיבוני שונה ממני בטעם האמנותי וגם התערוכות אותן יציג יהיו על פי דרכו וטעמו , אבל זה בסדר גמור. הוא מאוד מוכשר וגם אדם ממש אהוב. אני מניחה שגם לי היו תערוכות שפחות התקבלו. אני נפרדתי ברוח טובה ותמיד אשמח לייעץ ולסייע."