את סוף השבוע שעבר בו חל יום הולדתי עשינו במפגש אקטואלי – תרבותי - נוסטלגי בחסות המרכז הבינתחומי ללימודי העשרה "קתדרה". ירדנו לים המלח כדי להשתכשך במי המלח והגופרית וגם להשכיל מעט מאריה גולן שדיבר על אמצעי התקשורת שמאיים הליכוד לסגור , יואב קוטנר נפרד ממתי כספי בשלל סיפורים ושירים, פרופ' רוחמה אלבג התפייטה על חיי וכתבי יהונתן גפן, שירי תל אביב הקטנה ושירים מתוך מחזמרים התווספו לחוויה החושית והקולינארית. אבל המופע שריגש יותר מהשאר ואף הביא להזלת דמעה ויפחה חרישית היה זה של רחל שפירא ושיריה. שפירא בת השמונים סיפרה על ילדותה ונעוריה בשפיים, על מה שעמד מאחורי השירים. נתן סלור ומיקה עינב הפליאו לשיר, יאיר סתווי פרט עלי אורגן ויהונתן כהן על כלי נשיפה.

 

זה כמה שנים שאני מגיש את רחל שפירא לפרס ישראל תוך שאני מציין את תרומתה האדירה לזמר העברי בצירוף מילות שיר שהפכו ל"קנוניות" ומוכרות (כמעט) בכל בית בישראל. כמוני עושה גם יועצת התקשורת טל אלכסנדרוביץ'-שגב. שנינו שבים ומתאכזבים מדי שנה מכך שרחל לא מקבלת את הפרס המתבקש ונדמה לנו שגם היא עצמה מצפה לכך. 

רחל שפירא. שירי הלב שנוגעים וחודרים ברוך וכאב (מוויקיפדיה)

 

***

במפגש עם אריה גולן, מגיש תוכנית הבוקר של כאן 11, הוא הפתיע כשאמר שלדעתו זכאי נשיא ארה"ב לקבל את פרס ישראל על מפעל חיים בשל פעילותו הנמרצת לטובת הפסקת המלחמה בעזה והחזרת כל החטופים החיים והמתים לגבולם. "אלמלא כן ואם היינו תלויים רק בנתניהו המלחמה היתה ממשיכה עד עכשיו והחטופים היו נשארים למות במנהרות", כך גולן. לאחר המפגש עם רחל שפירא דיברתי קצרות עם אריה (שנשאר לישון במלון והגיע למופעים הנוספים) ואמרתי לו: "לרחל מגיע הפרס ועכשיו יותר מתמיד". הצעתי לו לפתוח קמפיין בתוכניתו לטובת הענקת הפרס לרחל והוא השיב : "לא יעזור.." ולמה? "כי היא קיבוצניקית ולא ייתנו למי שאינו מזוהה עם המחנה הנכון".

 

באותה נשימה אמרה אשתו שלצידו: "אולי יתנו למרדכי דוד לפני שיתנו לרחל שפירא". ואז נזכרתי שגם מתי כספי לא קיבל את הכבוד המגיע לו, וכבר לא יקבל, לא רק בגלל מוצאו הקיבוצי אלא משום שכינה את ביבי "דיקטטור".  איש לא התפלא כשביבי לא טרח להספיד את המלחין והמבצע מהגדולים שהיו לנו פה.

 

תחושת ההחמצה על ההתעלמות הממלכתית מרחל שפירא צרובה בי כבר מספר שנים. לפני מספר חדשים כתבתי מקאמה קצרה שכללה שמות שירים של רחל. רציתי לקרוא את הדברים בפניה בזמן שהופיעה בנהריה עם חבורת "הנהריינים" אך הדבר לא הסתייע בגלל "קוצר זמן". החלטתי לשלוח לה והיא ענתה שריגשתי.

 

"מרחל המשוררת ועד שפירא רחל

לא קמה כרחל

כתבו שירה שהפכה לפזמון

בשתיהן נגע האל.

זו התפייטה על הכנרת

וזו על חצבים על כביש החוף

בשירתן המרגשת

ציירו אדם ונוף.

 

הערב מוקדש לרחל משפיים

המציינת שמונים להיווסדה

מילותיה מלוות כרוחות רפאים

ארץ נושמת וגם אבודה.

"אדבר איתך" היא לחשה

"אל תירא" הפצירה וגוננה

"אל תתעלם" בתחינה קשה

מ"אנשי הגשם" והמחרשה.

 

"בוא בשלום" פתחה דלתה

לחייל שיצא לחופשה

דואט פרידה שלא בשעתה

עם  "דרישת שלום" היי שקטה.

"ציפור בגשם" ו-"פרח בגשם"

הם לך כתבנית נוף הולדת

תלווי אותנו ב"שיר תשרי"

על פני שיר מולדת.

 

תודה לך רחל על שירי הלב

שנוגעים וחודרים ברוך וכאב

ומי את שירייך יתפלל וימלמל

אין ממך ראויה לפרס ישראל .

אל תניחי העט והמשיכי לכתוב

מבקש העם ודורש הרוב.

*** 

כך כתבתי לתפארת רחל ולבושת פניה של מדינת ישראל שבאה חשבון פוליטי גם עם אוהביה האמיתיים של הארץ.