גילוי נאות: גדלתי בבית של רפתנים. ריח הזבל וניחוח החציר ליוו את חיי מבוקר עד לילה והיו מרכיב מרכזי  בהוויית ילדותי ונעורי, ברפת המשפחתית שלנו במושב קטן בגליל התחתון. זאת אולי אחת הסיבות לכך, שאני ובעלי, הצטרפנו למחאה מול הכנסת נגד מה שקרוי: "רפורמת החלב".

היינו כנראה חברי הקיבוץ היחידים, שהם חברים מן השורה, לא בעלי תפקידים ולא רפתנים, שהצטרפו למחאה. פגשנו שם מושבניקים, רפתנים מכל קצוות הארץ, ראשי מועצות, ואת בכירי התנועה הקיבוצית שמתוקף תפקידם הגיעו למחות, אבל לא פגשנו קפש"ניק (קיבוצניק פשוט)  אחד לרפואה ,שהמאבק על החלב הוציא אותו מקיבוצו ומביתו.  

בקיבוצי, בו הרפת היא ענף מרכזי התורם הכנסה מרשימה לקופת הקיבוץ, לא ניכרה כל תכונה לקראת המחאה. מנהל הרפת העביר לנו את חוות דעתו, שהענף יקרוס במידה שהרפורמה תעבור,  ההנהלות אולי קיימו דיון על כך ואולי רשמו זאת בפרוטוקולים, אבל שום מידע או מסר על המאבק נגד הרפורמה, לא יצא לחברים. אני משערת שזו גם תמונת המצב בקיבוצים אחרים, כי בקיבוץ של ימינו, מופרט או שיתופי, כבר מזמן לא שואלים: "אז מה נשמע ברפת..."

 "הקיבוצניקים יימחו נגד כל עוול העולם, אך לא למען עתיד קיבוציהם" (מקור: מוא"ז גזר) 

***

מול הכנסת, בשיחה עם בועז, רפתן ותיק מכפר יחזקאל, שהתייצב למחאה למרות גילו המופלג, אנחנו שואלים את עצמנו: של מי המאבק הזה? והאם ניתן לנצח במאבק, כשיש נתק עמוק בין מובילי המחאה ובין המגזר שהם מייצגים.

אחד מבכירי הכלכלנים בתנועה הקיבוצית שהצטרף לשיחה, חיזק את תחושתנו, ואמר ,שאכן זוהי תמונת המצב וכי "קל יותר היום לגייס את חברי הקיבוץ למחאות על כל העוולות שבעולם, מאשר לנושאים שנוגעים לעתיד הכלכלי של קיבוצם..."

הנתק העמוק של ההנהלות וחברי הקיבוצים מן המאבק על החלב שמובילים, בצדק, נציגיהם הבכירים, הוא סימפטום לפער תודעתי ולחוסר ההבנה לגבי מטרות הרפורמה ולמניעים הגלויים והנסתרים של מוביליה.

האם באמת יוקר המחייה התחיל לעניין פתאום את  שר האוצר של ממשלת ישראל ? שר אוצר, שהוא שותף בכיר לביזת קופת המדינה והעברת מיליארדים להתנחלויות, ולמימון המגזר החרדי כדי שיוכלו "למות ולא להתגייס"? נראה לי שהתשובה ברורה וניתן לתמצת אותה בשחזור (בהפוך על הפוך) של האמירה המפורסמת  במסע הבחירות של קלינטון: 

 " זאת  (לא ) הכלכלה, טמבל..." ואנחנו נוסיף :"זאת הפוליטיקה..."

ההבנה שסמוטריץ' משתמש ב"רפורמת החלב" כקמפיין הבחירות שלו היא כל כך שקופה וברורה, עד שמפתיע לגלות, שאנשים ש"מבינים בכלכלה", כמו נחמיה שטרסלר ומירב ארלוזורוב  מאמצים את ה"רפורמה" כמהלך ראוי, שיוריד את יוקר המחייה ומתעלמים, לא רק מהמניעים למהלך, אלא גם מהשלכותיו הרחבות על המגזר החקלאי בישראל ועל החברה הישראלית כולה.

יוקר המחייה מעניין את סמוטריץ' כשלג דאשתקד; לא רק מצבו בסקרים מעניין אותו, אלא ובעיקר, ההזדמנות לפרק את ה"לובי החקלאי", כגוף מאורגן, חוצה מפלגות, המחזיק בכוח פוליטי ומגן על זכויות החקלאים ועתיד המשק החקלאי.

סמוטריץ' "מתאבד" על רפורמת החלב, גם כשמדובר באלקטורט 

פוטנציאלי שלו (התמונה מאתר משרד האוצר)

***

כמו ברפורמה המשפטית וברפורמה בתחום התקשורת,  שמובילים חבריו לממשלה הנוראה הזאת, גם הוא שם לו למטרה, לפרק ולהעביר מן העולם את כל מה שמסמל את האליטות הישנות, שנשלטות להבנתו ע"י השמאל.

המטרה לפרק את ה"דמון הנורא" של אליטות השמאל מקדשת מבחינתו את כל האמצעים. העובדה שמי שייפגעו מרפורמת החלב, הן בעיקר הרפתות של המושבניקים בפריפריה, שרובם אינם מצביעי שמאל, ממש לא מבלבלת אותו, הם ממילא לא האלקטורט שלו ולא יוסיפו לו קולות לעבור את אחוז החסימה.

אבל סמוטריץ' "מתאבד" על הרפורמה גם כשמדובר באלקטורט הפוטנציאלי שלו, מצביעי הציונות הדתית בקרב חברי תנועת הקיבוץ הדתי, השותפים למאבק נגד רפורמת החלב. כמו בנושא חוק ההשתמטות כך גם בנושא רפורמת החלב, הוא מנהל קרב חסר פשרות גם נגד המגזר שהוא אמור לייצג. אם כך, איך ניתן להבין את מה שמניע אותו?  

 סמוטריץ' בניגוד לתדמית שהצליח ליצור לעצמו, הוא לא טיפש ולא טירון פוליטי. הוא לא מתעסק בפוליטיקה קטנה, הוא יותר מכל אידיאולוג ומשיחיסט. עבורו הפוליטיקה היא כלי למימוש החזון המשיחי של מדינת הלכה מן הים עד הנהר, וכדי לממש זאת צריך לפרק את כל הכוחות הפוליטיים המאורגנים שעלולים לפגוע במימוש חזונו המשיחי.

אם נצליח להעביר את המסר לחברי הקיבוצים שהמאבק נגד רפורמת החלב הוא למעשה הקרב על אופייה של מדינת ישראל ועתידה כמדינה יהודית, ליברלית ודמוקרטית אולי נצליח להוציא אותם מהבית ולהיות שותפים פעילים במחאת החלב במידה דומה להשתתפותם במאבקים על הדמוקרטיה.