על הספר "מזרח אירופה היהודית - הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית" מאת שלום בוגוסלבסקי (הוצ' זרש).

הדימוי המקובל שלנו על יהדות מזרח אירופה הוא ה"שטעטל" – העיירה היהודית. דימוי זה תווך לנו דרך יצירות רבות -  למשל דרך המחזמר והסרט "כנר על הגג", המבוססים על סיפורי "טוביה החולב" של סופר האידיש שלום עליכם, בהם שולטים ברחוב היהודי עוני ודלות. האידאולוגיה וההיסטוריוגרפיה הציונית סייעו להציג את היהודים כקהילה חלשה, נרדפת ותלויה בחסדי השליטים.

 מטרתו של  הספר שלפנינו היא לשרטט תמונה מורכבת יותר של יהדות רוסיה, פולין, ליטא וגליציה כשעיקר הדגש מושם על המאות ה15-19. בתקופה זו, תור הזהב של הקיבוץ היהודי המדובר, התעצבה בתחום הגאוגרפי שהוזכר אוכלוסייה יהודית בעלת סממנים לאומיים: מרחב מוגדר ("תחום המושב")  שפה (אידיש), מודעות עצמית לאומית, וסוג של ממשל עצמי מקומי (הקהילות) וגם חוצה גבולות ("ועד ארבע הארצות").

בספרי ההיסטוריה שלמדנו מהם בתיכון יש הפרדה בין פרקי ההיסטוריה הכללית (מלכים, אפיפיורים, מלחמות) לבין זו היהודית (תלמידי חכמים, רבנים, אדמו"רים) . בספרנו, המחבר מראה דווקא את השילוב. היהודים, לתפיסתו, הם אחד מהמיעוטים שחיים במרחב, יחד עם קוזקים אוקראינים, צוענים, מולדבים, תושבים ממוצא גרמני ועוד. מרפאים ועושי נפלאות כמו הבעל שם טוב, מייסד החסידות, היו תופעה מוכרת גם בעולם הנוצרי באותה תקופה. עם זאת, בהיותם בני דת שאינה נוצרית, היהודים היו תלויים בהחלטות ובהגבלות שהשיתו עליהם השלטונות, ונפלו לא פעם קורבן לתוקפנות אלימה.

כתגובה למצבן הקשה של קהילות רבות במרחב הנדון בספר, צמחו במאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18, "רגע לפני" ההשכלה והמודרנה, שתי תנועות דתיות – השבתאות והחסידות. מלחמתה של היהדות הממוסדת בשבתאות הצליחה לאחר ש"הנביא" שבתאי צבי התאסלם, ותנועה זו כמעט שנעלמה. החסידות, לעומת זאת, פרחה, בזכות תלמידו של הבעל שם טוב, "המגיד" דוב בער ממזריץ', שהיה משווק מוכשר.

אלא שהחסידות שינתה את פניה. מתנועה שביקשה יהדות פתוחה ועממית יותר, בה נשמעת תפילתו של הפרט, היא הפכה לדת ממוסדת, המקפידה על קוצו של יוד. מבחינה חברתית, צמח דור של אדמו"רים מורמים מעם, שנהגו מנהג של שועים שלא היה מבייש אף גראף פלני, ונהנו מתנאי חיים שהמוני העם יכלו רק לחלום עליהם.

מיליונים היגרו לאמריקה, אלפים לפלסטינה. מיהדות מזרח אירופה נותרו רק זיכרונות

***

כיום, רבים נוטים לראות בעדה החרדית שריד שמייצג את יהדות מזרח אירופה. החרדים עצמם עושים זאת בתחכום שמכתיר אותם כביכול כיהודים האותנטיים. בוגוסלבסקי טוען שזו טעות. החרדיות היא תופעה מודרנית בת סוף המאה ה-19 ובעיקר המאה ה-20. מעולם, בדורות קודמים, לא עסקו רוב הגברים היהודים בלימוד תורה, ויש לשער שגם ההקפדה על מצוות הדת לא הייתה כה נוקשה וחמורה. היהודים במזרח אירופה התפרנסו מעבודתם למחייתם (עד כמה שיכלו), ידעו מספר שפות, ואפילו הקימו כוחות להגן על עצמם.

מחבר הספר (414 עמ') הוא עיתונאי ומורה דרך, ובהתאם, חוויית הקריאה היא לא של מחקר מדעי מנומק וממוסמך, אלא של רפורטז'ה רחבת יריעה ומרובת פרטים, כשמדי פעם יש "זום אין" על דמויות שמאפיינות את התקופה. חסרה לי בספר התייחסות לשפת האידיש, שהיא בעיני מעין פלא לשוני: גרמנית של ימי הביניים מתובלת במילים עבריות וסלביות הפכה לשפה עסיסית שנכתבו בה יצירות מופת.

הספר "עוצר" ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה וחורבנן של קהילות מזרח אירופה. השואה אירעה דווקא בתקופה של שינויים גדולים בקרב היהודים, כשבני הדור הצעיר החלו להשתלב בשפה ובתרבות הרוסית והפולנית, ובאקדמיה, והפכו למהנדסים, רופאים ומורים. במקביל, מיליונים היגרו לאמריקה, אלפים לפלשתינה. מהעולם היהודי המזרח אירופי נותרו במידה רבה רק זיכרונות.