טליה גרה במיאמי, פלורידה, עם אריק, הבעל האמריקאי שלה. לפני כמה שנים היתה שם סופת הוריקן והיא שלחה לנו סרטון של מכונת הכביסה של אמא של אריק שהסופה העיפה כמו חתיכת נייר, וגם כמה מכוניות ברחוב. לפני שנה היא צילמה וכתבה: היום נפרדנו מהלימוזינה האהובה ששירתה אותנו בנאמנות. תודה לחברת לינקולן (אימוג'י מזיל דמעה).

אבל בכיתה בי, ג', ד', ישבתי לידה בשולחן בכיתה ובמשך כל השיעור, היא ישבה וציירה במחברת שלה נשים בפרופיל. היא התחילה מהמצח התעגלה לכיוון האף הסולד, שפתיים, סנטר ואחר כך הצד האחורי והתסרוקת, ואני עקבתי בפליאה אחרי כל התהליך הזה של הציור שחזר על עצמו כל פעם מחדש (היא ציירה בערך עשרה פרופילים כאלה בשיעור) אבל כל בחורה יצאה לה קצת אחרת, כולן היו מאד יפות.

*** 

היא היתה תלמידה גרועה. היא לא הקשיבה בשיעור ואי אפשר היה לדעת אם זה מפני שלא הבינה, או כי זה פשוט זה לא עניין אותה. היא היתה מוסיקלית וניגנה בכינור את מהעולם החדש של דבוז'ק. היא גם היתה הראשונה מבנינו ששמעה שירים לועזיים בגל הקל. אני במיוחד אהבתי את נערתו של בובי, כמו שקראו לזה במצעד הפזמונים.

היה לו קצב כזה עם הפסקה: ."I waana be pam pam Bobby's girl”

זה היה על נערה ששואלים אותה מה היא רוצה להיות עכשיו, כשהיא כבר לא ילדה, והיא אומרת שהיא רוצה להיות נערתו של בובי, וזה נשמע לי כמו חיים נהדרים שמחכים לה.

אחר כך, שלושים ומשהו שנה קדימה היא היתה מרכזת מחסן הבגדים.

בתקופה של פסח, כשהתחיל להיות כבר חם היתה לנו עבודה כפולה כי כולם זרקו גם חורף וגם קיץ, מזג האוויר עוד לא התייצב על החום של הקיץ, וכל יום היו מגיעות טונות של כביסה, ואת הכל היה צריך לקפל ולמיין לפי מספרים 1 עד 50 – ערימה אחת, 50 עד 100 ערימה שניה... ולחלק לתאים. כולנו התרוצצנו כמו השפנים האלה שמדגימים סוללות מאריכות זמן בין חדר תגמיר למחסן כדי להספיק את הכל ולא להשאיר עגלות למחר. וטליה? מה היא עשתה באותו הזמן? זה ממש ריתק אותי. ממש. בגלל זה אני לא שוכחת את זה עד היום למרות שכבר עברו עשרים שנה ויותר מאז, ולרוב החברים יש בכלל מכונת כביסה בבית ושירותי המכבסה התכווצו לעובדת אחת שגם מכבסת, גם מחלקת לתאים וגם זה לא במשרה מלאה

.

מחסן בגדים רמת הכובש, שנות ה-40. לפני פסח - גם בגדי קיץ, גם בגדי חורף (מוויקיפדיה) 

***

אבל טליה, שבינתיים התגרשה מעופר והתחתנה עם אריק, שהיה פעם טייס אמריקאי, הייתה מופיעה כל בוקר עם התסרוקת הבלונדינית והשפתיים הצבועות והגבות המצוירות, מתיישבת ליד מכונת הסימון שעמדה בפינה הכי נידחת ומבודדת של המחסן, הפנים לחלון, הגב לאולם, וסימנה בגדים. יום אחד עשינו אספת צוות. כבר לא יכולנו לסבול את זה, ואמרנו לה בפנים מה אנחנו חושבות על ההתנהגות שלה. היא הייתה מאד-מאד מופתעת, היא באמת לא הבינה מה אנחנו רוצות ממנה. היא בכלל לא הרגישה בגלי הזעם והמירמור שכל עובדות המחסן, המבוגרות והצעירות, הזריזות והאיטיות, החולות והבריאות שלחו לעברה כשהיא ישבה שם עם הגב אלינו. היא ענתה ואמרה לנו שהיא מרכזת מחסן ילדים וזה לא תפקידה לחלק כביסה או לעזור לנו בדברים אחרים.

בינתיים האנשים התבגרו הילודה התמעטה וחלק מבתי הילדים עמדו עכשיו ריקים. את בית ורד, שהיה פעוטון, שיפצו ופתחו בו בית לטיפולי יופי. ורד היופי קראו לו. חנכו את המקום וטליה גזרה את הסרט בחיוך ורוד והזמינה את הקהל לממלכה החדשה שלה, מניקור-פדיקור; מקצוע שאין לו אפילו שם בעברית. הייתי באה אליה פעם בחודש לטיפול ברגל הפגועה שלי ושם בעצם ניהלנו את השיחות האחרונות שלנו לפני שהיא עזבה את הקיבוץ  וטסה עם אריק והבן המשותף שלהם, לגור במיאמי פלורידה. העיר של אמא של אריק.

זה הפחיד אותי נורא, האמת, הצעד הזה שלה. הקיבוץ כבר היה בהפרטה מלאה אבל פה לפחות היתה להם דירה ועבודה ואיך הם יסתדרו באמריקה? שניהם מבוגרים. מה שעוד יותר הפחיד אותי זה הניתוק מהילדים והנכדים שלה. היא ממש ניסרה את הגזע, השאירה את השורשים באדמה וטסה עם הענפים והעלים ככה לאמריקה. כל הנשים היפות שהיא ציירה בכיתה דלת בזמן השיעור, הופיעו פתאום והתכוננו להתממש. לא הייתי מוכנה לזה, שאלתי אותה אם היא לא מפחדת. לא, היא לא פחדה בכלל, להיפך, הייתה בטוחה שמעכשיו יהיו לה החיים שהיא תמיד רצתה - .Bobby's girl

וממיאמי הרחוקה היא מפרסמת ושולחת תמונות שלה עם כלב צ'יוואוה קטן על הידיים, לבוש בחולצה ורודה, עליה מדבקה של כלב סגול עם לב ירוק ולמטה כתוב  .sweet

 כמה את יכולה להתרחק מהילדות שלך.. ואולי היא בעצם התקרבה ...

מסע בין תאים במכבסה. איור: דן גלברט

***

פרק מספר שיראה אור השנה