האלימות והפשיעה בחברה הערבית, עליה מחו מפגינים ערבים בהפגנה בסכנין, אינה תופעה חדשה.

אולם מנתונים של ארגון יוזמות אברהם עולה שמספר הנרצחים זינק בצורה חדה מאז הקמת הממשלה הנוכחית בסוף דצמבר 2022.

 

ממשלת בנט לפיד שהושבעה ביוני 2021, צירפה בפעם הראשונה בהיסטוריה של ממשלות ישראל, מפלגה ערבית לשורותיה – רע"מ בהנהגתו של מנסור עבאס. באוקטובר 2021, ממשלה זו הגדירה תוכנית לטיפול בתופעות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית (החלטת ממשלה מספר 549).

 

מנתוני ארגון יוזמות אברהם עולה כי מספר הנרצחים בחברה הערבית ירד בשנה הראשונה למימוש התוכנית מ 126 (בשנת 2021) ל 116 (בשנת 2022).

אולם, עם הקמת ממשלת נתניהו בסוף דצמבר 2022 ומינויו של איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, השתנתה המציאות. במרץ 2023 החליט בן גביר להקפיא את המכרז עם הג'וינט להפעלת תוכנית "לעצור את הדימום". תוכנית חדשנית שנועדה להתמודד עם האלימות והפשיעה הגואה בחברה הערבית באמצעות הפעלת מודל יישובי בערים שונות (כחלק מהחלטת הממשלה 549). 

 

בשנת 2023 זינק מספר הנרצחים בחברה הערבית  ל-245, בשנת 2024 (שנת מלחמה) מספר הנרצחים עמד על 230. שנת 2025 הסתיימה עם מספר שיא של 252 נרצחים.

ההפגנה בסכנין והשביתה הכללית בישובים  הערבים במחאה על אוזלת היד של הממשלה והמשטרה במיגור הפשיעה בחברה הערבית עוררו את מנהיגי המפלגות הערביות להכריז על התחייבות להקים רשימה משותפת בבחירות הקרובות כמענה לזעקה הציבורית.

 

ההפגנה בסכנין. לקדם את הזכויות הקיבוציות של המיעוט הערבי (מקור: רשת X)

***

מה בעצם צריך הציבור הערבי, שמהווה את המיעוט הגדול ביותר בישראל, לדרוש ממשלת ישראל באמצעות נציגיו בכנסת?

 

הציבור הערבי צריך הקמה של רשימה אזרחית משותפת, אשר בה יהיה כל מי שלנגד עיניו מטרה אחת מרכזית, לקדם את הזכויות הקיבוציות של המיעוט הערבי בישראל.

מחקר שפורסם בשנת 2024 בחן  את הפעילות הפרלמנטרית של חברי וחברות הכנסת הערבים משנת 1949 עד שנת 2019 מצא שמרבית העשייה הפרלמנטרית מכוונת למען הציבור הערבי בישראל בכל תחומי החיים: חינוך, בריאות, תעסוקה, תשתיות, תחבורה ועוד.

אבל, בתודעה גם בקרב הציבור הערבי וגם בקרב הציבור היהודי, חברי וחברות הכנסת הערבים עוסקים יותר בסוגיה הפלסטינית מאשר בחיי היומיום של הערבים בישראל.

 

רשימה אזרחית משותפת שתרוץ בבחירות הקרובות צריכה לדרוש מכל ממשלה שתקום את הזכויות  הקיבוציות של המיעוט הערבי בישראל.

זכויות קיבוציות מוענקות לקבוצות אתניות, דתיות או לשוניות, ומטרתן שימור זהותן הייחודית ופיתוח תרבותן.  הן כוללות את הזכות לשפה, חינוך עצמאי, פולחן דתי, ייצוג פוליטי, וסיוע מוסדי לשימור תרבות. זכויות אלו נבדלות מזכויות אדם בסיסיות, שכן היקפן נקבע לרוב על ידי המדינה.

 

על פניו אפשר לטעון שלערבים בישראל יש זכויות כמו פולחן דתי, ייצוג פוליטי, חינוך עצמאי. אבל, החלק המהותי של זכות מיעוט כקבוצה לא קיים: הכרה בזהות ייחודית שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בזכות לקיים מוסדות תרבות, בזכות ללמוד את התרבות וההיסטוריה של המיעוט הערבי בישראל.

המשמעות בפועל של הכרה בזהות ייחודית היא לאפשר, בין היתר, לתלמידים הערבים ללמוד אודות ההיסטוריה של העם שלהם מנקודת המבט של בני עמם, המהווה עבורם נקודת המבט האותנטית למאורעות הנכבה שארעה בשנת 1948 ואשר הובילו להקמת המדינה. משמעות נוספת, היא לאפשר לתלמידים ערביים ללמוד את שירתו של מחמוד דרוויש שנודע כמשורר הלאומי הפלסטיני. עוד משמעות קשורה להיצע של אמצעי תקשורת (כתובה או משודרת) בשפה הערבית שכרגע הוא נמוך מאוד.

 

למיעוט הערבי בישראל יש זכויות כיחידים, אולם אין זכויות קיבוציות ייחודית.

הקמה של רשימה אזרחית משותפת שתקבל את זכותו של הרוב היהודי למדינת לאום, כפי שהכיר מנסור עבאס בשנת 2021, ותאבק למען הזכויות הקיבוציות והיחידות של המיעוט הערבי בישראל, יכולה להיות הצעד הראשון המשמעותי לשינוי החיים של המיעוט הערבי בישראל.

 

אסנת עקירב היא פרופסורית למדע המדינה, ונשיאת האגודה הישראלית למדע המדינה