הוא מבקש שהאנשים בסביבתם החדשה יכירו  את יכולותיהם, ידעו מה תרמו לחברה בעברם הצעיר, אבל איש לא שואל ולא מתעניין

לאחרונה עברו מיקי ומינה אשתו ליישוב קטן בו רכשו להם דירה צנועה יותר מזו שגרו בה כל חייהם. הילדים גדלו, נישא ועזבו את הבית, וההורים החליטו להסתפק בזקנתם בבית קטן שמתאים עכשיו יותר למידותיהם.

הם מרוצם מאוד מהדירה, מהאזור השקט, מהנוף הירוק והצמחייה הצבעונית שמקיפה אותם.

עכשיו הם מבקשים להכיר את הנוף האנושי, אומרת מינה ומיקי מתקן אותה: יותר מזה הוא מבקש שהאנשים בסביבתם החדשה יכירו אותם. יכירו את כישוריהם, את יכולותיהם, ידעו מה תרמו לחברה בעברם הצעיר (בעיקר תרומתה של מינה, מדגיש מיקי). אבל איש לא שואל ולא מתעניין. וזו הייתה בעיקר הזהות שלה. כרגע אנחנו בעיני הסביבה נטולי זהות, לוח חלק.

מכירים אותנו רק לפי הפנים (לפעמים), אומר מיקי. ומינה מוסיפה: גם לפי הרכב.

נכון, מסכימה אתו רעייתו, איש אינו מתעניין במה שהיינו, בכל מה שיכולנו הצלחנו והתגאנו להציע בעבר. אבל, מיקי אהובי, האם אתה עשית משהו על מנת להתעניין בזהותו, בתרומתו ובכישוריו של מי מהם, כדי לתת לו את התחושה שהיכולות שלו והתרומה, חשובים וראויים להערכה שלך? וגם אם היא שייכת לשנים הצעירות יותר שלו?

הרי יכול להיות שיש עוד מישהו שמרגיש כמוך, ואתה יכול בקלות להוסיף להרגשה הטובה שלו.