החולדות של אלבר קאמי / דודו פלמה

1. שתי פעילות שלום ישראליות הוכו באכזריות על ידי מתנחלים בעת תקיפה על הכפר הפלסטיני מוח'מאס באזור רמאללה. הן נפצעו ואושפזו בבית החולים: אחת עם תפרים בראש ופגיעה בכבד, השנייה עם יד שבורה. המתנחלים השתמשו במוטות ברזל נגד נשים צעירות ולא חמושות.
הפעילות שהו במקום בתקווה שנוכחותן תמנע פוגרום. מסתבר שהתקווה הזאת התבדתה. במקום גם הוצתו מספר בתים ורכבים.

2. אלימות מתנחלים כידוע לא החלה היום. אך בשלוש השנים האחרונות המצב בגדה החריף מאוד בשל הממשלה המטורללת, שבה יושבים נציגיהם של אותן כנופיות. ללא צעדים משמעותיים של הרחקה ומעצרים, גל האלימות הזה לא ייעצר רק במקרי אלימות והצתות, אלא יסתיים בפיצוץ גדול הרבה יותר. וזה הרבה יותר מ"רק שבעים נערים שבאים מבתים הרוסים".

3. לא יודע למה נזכרתי, אבל כך מסיים אלבר קאמי את ספרו "הדבר":
"...ואכן, שעה שהקשיב רייה לצהלות השמחה העולות מהעיר, זכר שהשמחה הזאת עודנה בסכנה. שכן הוא ידע מה שלא ידע ההמון הצוהל הזה, מה שכתוב בספרים, שחיידק הדבר לא מת ולא נעלם לעולם, שיכול הוא להיות שקוע בשינה עשרות שנים ברהיטים ובמצעים, שמחכה הוא בסבלנות בחדרים, במרתפים, במזוודות, בממחטות ובין ניירות, ואפשר שביום מן הימים, לאסונם של בני-האדם וכדי ללמדם לקח, יעורר הדבר את חולדותיו וישלח אותן למות בעיר מאושרת". (אלבר קאמי "הדבר").