לעיתים, אפילו לעיתים קרובות מדיי, אני תוהה מי הם האנשים האלו שחטפו לנו את המדינה מתחת לאף ועושים בה כבתוך שלהם עד שכמעט ולא נותר בה משהו משלנו. אני לא מכיר את בני משפחתם הקרובים והרחוקים, לא את חבר מרעיהם, גם לא את מי שהולכים שבי אחר הנאצות שהם משמיעים והמעשים הנלוזים שהם מבצעים. אם הייתי מכיר ומתוודע למעגלים הסובבים אותם, אולי הייתי יורד לסוף דעתם (שהיא מאוד נמוכה בעיניי) ולפחות מנסה להבין מרכיבים נפשיים ואישיותיים שיצרו את המוטציות ההזויות האלו. אני תוהה ביני לבין עצמי, כשהעצמי נותר ללא מענה,  מאיזה גנום אבולוציוני הם עשויים? מי המשפחה הגרעינית שנפרדת מהם בבוקר וגם מקבלת את פניהם עם שובם בערב וייתרה מכך  מי היא משפחת העמים שמכירה בהם כחלק אינטגרלי מבנותיה ובניה?  

אני מנסה להבין האם יש יסוד נוסף בדמותם, הגיוני לכל הפחות, שלא הצלחתי לפענח והוא נסתר מעין ומלב. אין לאותם "נבחרים" הומור עצמי, או חוש הומור בכלל, לא עמוד שדרה יציב שנסמך על דעה או עמדה המנוגדת לכללי הכת הביביסטית, גם לא הבנה של המציאות המורכבת שאינה מושתתת על פופוליזם זול ודעת קהל מדומיינת. האם הם מביטים במראה ורואים בה משוגע או שבעיני רוחם קלסתרם הוא היפה מכל? אני מנסה לבחון כליות ולב ולהבין האם בתוך תוכם ובקרבי  נפשם ומוחם הם מבינים שיונתן גפן צדק כשכתב "..הליצן שבי צוחק לי, הוא יודע שאני קרקס" (רכבת העמק). האם יש מצב, הזוי ככל שיהיה, שהם יודו בעתיד הקרוב או הרחוק, שכל התנהלותם היתה לתפארת ההישרדות האישית והפוליטית ולא באמת נעשתה מתוך אמונה שכך דברים צריכים להיאמר ולהיעשות ? מסופקני.

על מי ועל מה כתבתי את המבוא הפסימי הזה שלא זכה לתשובה ניצחת ונסיבות מקלות.

על שר המשפטים יריב (כשמו כן הוא) לוין שר המשפטים. דמות אפרורית, נטולת כריזמה, רובוטית, רצינית עד אימה ומאיימת על סביבתה. משפטן לא מזהיר שהשתרבב לתפקיד רק משום נאמנות לראש הממשלה ורעייתו, שבא להפוך את המשטר הדמוקרטי על פיו ולהחריב כל חוק וסדר. יציאה אחת אנושית היתה לאיש לאחר טבח אוקטובר כשאמר "היה אירוע נורא ואפילו הזלתי דמעה", אבל מאז חזר לסורו וגרם לרבים אחרים להזיל דמעות בשל השתלחותו ביועצת המשפטית ונשיא בית המשפט העליון וכלפי כל גוף שיפוטי נטול פניות.

נתניהו ודיסטל. אמירות שמקטינות אפילו את אלה שיש ב"ארץ נהדרת"

על גוטליב – דמות נלעגת שפיה יורה צרות וצרורות בקצב מטורף על הכל ועל לא כלום. אולי בשם כך נערצת על בוחרי הליכוד. בין אמירותיה שמקטינות אפילו את אלו של ארץ נהדרת: "כל חטוף הוא שוטף מוח של החמאס", "אתם מגשימים אפרטהייד משפטי", "לחברי הכנסת מותר לעשות ככל שירצו", "אני לא מאמינה לאמינות של ילדות בנות שמונה" (בהקשר של מעשים מגונים ואונס) ועוד  אשפות מילוליות כגון אלו. ובסוף היא מצהירה: "אני אהיה שרת המשפטים" כשעומדים כנגדה כתבי אישום בגין פרסום פרטים של בכירים במוסד. על מאפייניה החיצוניים והמגוחכים  לא אכתוב פן תקרא לי "מיזוגן".

קרעי- כאן כבר מדובר באירוע נפשי שכל משפט שיוצא ממנו ראוי לבחינה של גופים המתמחים בכך.

גלית דיסטל - הזוכה מטעם עצמה בפרסי ספיר ואופיר. עוד שפחה חרופה שטוענת כי האל עצמו משח את ביבי למלוכה ואולי הוא עצמו המשיח. מזגזגת בין התנצלות "אותנטית" לאחר הטבח "אני גרמתי לשסע ופילוג" לבין שסע ופילוג שהיא ממשיכה מאז לזרוע בכל נאום צווחני שלה במליאה. שרה לענייני הסברה שהתקשתה להסביר מה בדיוק היא עושה ועל כן התפטרה.

מאי גולן - אורכו של תיאור הדמות המטורללת הזו כגודל הדמות. עבריינית לקקנית ותאונה פוליטית מביכה.

רוטמן ואמסלם, קיש ועידית סילמן, רגב וזוהר, ביתן ודיכטר.. כולם כאיש אחד לא מפוענחים אצלי וגורמים לי להרהר במורכבות הנפשית שלהם וביסוד המטורלל שהופך אותם למי שהם.      

אלו הם רק חלק "נבחר" מכל אותם אלו שאני שב ושואל לגביהם  "מי הם ומדוע באו עלינו לרעתנו?" ותשובה אין לי.

***

חי על זמן שיעול

אני חי על זמן שיעול