את הסיפור הזה סיפר לי אבא שלי כשישבנו פעם יחד בסלון, בהיותי בן אחת-עשרה.

ליל הגשרים הוא שמו של מבצע של הפלמ"ח, שיצא לפועל ביוני 1946, בתקופת המנדט הבריטי. במסגרת המבצע נשלחו כוחותיו לפוצץ אחד-עשר גשרים בגבולות הארץ, כדי לפגוע ביכולות האספקה של הבריטים.

הגשר היחיד שהתקפתו השתבשה מאוד, היה גשר הרכבת, מול כפר אכזיב. כוח הפלמ"ח בפיקודו של נחמיה שיין נחשף לעיני הערבים כאשר הגיע לקרבת הגשר. סגן מפקד הכוח, יחיעם וייץ, נפגע מכדור לאחר שהכוח זוהה. כשאנשי הפלמ"ח הגיעו אל מתחת לגשר הרכבת כדי לטפל ביחיעם, נורה לעברם כדור, פגע במטען חבלה שהיה על גב אחד הלוחמים והמטען התפוצץ. ארבעה-עשר לוחמי פלמ"ח נהרגו מעוצמת הפיצוץ. הלוחמים הנותרים, ביניהם גם פצועים, מצאו מחסה במצובה ובמערה מצפון למצובה. אבא שלי, שהיו מאחוריו ארבע שנות לימוד רפואה באוניברסיטה הצ'כית והייתה חסרה לו עוד שנה אחת להשלמת הדוקטורט ברפואה, נקרא לטפל בפצועי הפלמ"ח.

למחרת ליל הגשרים הגיעו הבריטים למצובה כדי לחפש את לוחמי הפלמ"ח שנמלטו מאכזיב. היה ידוע להם שהקיבוצים מסייעים לכוחות ההגנה, ואכן היו בין חברי מצובה לוחמי פלמ"ח שלבשו חולצות עבודה שנתנו להם חברי מצובה והם נטמעו בין הקיבוצניקים. הבריטים העמידו את כל הגברים של הקיבוץ בשורה, ואחרי ששאלו לשמם וכל אחד מהם השיב "אני איש מצובה", הבריטים הבינו שלא יקבלו תשובות. כיוון שכך, לקחו איתם כעשרים מהגברים שנראו להם הכי חסונים ומתאימים לפרופיל של כוח לוחם. ביניהם היה אבא שלי, כנראה בגלל השפם, השיזוף העמוק ומראהו החסון (בעברו היה מתאגרף ובקיבוץ הצעיר חרש את האדמה עם שתי פרידות ומחרשה ידנית).

גשר הרכבת באכזיב. הכוח נחשף טרם הגיעו ליעד (מוויקיפדיה)

עשרים הגברים נלקחו ממצובה למעצר בכלא עכו. בכלא, אבא גילה שבתא הסמוך לו נמצא יהודי שמדבר צ'כית. הם דיברו ביניהם בצ'כית ושרו, למרות שהסוהרים הבריטים אסרו זאת.

אמי המודאגת שלחה לו דברי מזון ומתיקה לכלא. בתוך כל חבילה אימא החביאה ביצה קשה שהייתה מכתב לכל דבר. היא כתבה באותיות קטנות על קליפת הביצה מה חדש אצלה ובקיבוץ. כך אבא התעדכן במה שקורה.

לאחר כשבועיים הצליחו מנהיגי ההגנה לשכנע את הבריטים לשחרר את "אנשי מצובה". גם בשחרורו מכלא עכו, הבריטים היו משוכנעים שאבא שלי הוא לוחם פלמ"ח.

כעבור זמן השתתף אבא כחובש בשיירות הפלמ"ח שיצאו להקמת קיבוץ יחיעם, שנקרא על שם המפקד הנערץ מהפלמ"ח, יחיעם וייץ, שנהרג בגשר אכזיב בליל הגשרים.

פרק מתוך ספר שבכתובים - "זיכרונות ממצובה"