נוף פתוח לרווחה / דודו פלמה
פַּעַם הָיוּ הַחַיִּים תֶּלֶם חָרוּץ בָּאֲדָמָה
הַכְּבֵדָה,
מַעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם-יוֹם בֵּין שַּׁחַר לְעֶרֶב.בָּנִינוּ בָּתִּים עַל קְצֵה גְּבוּל הַשִּׁכְחָה,
וְהַזְּמַן כְּקוֹצֵר עָבַר בְּתוֹכֵנוּ אַכְזָר כַּחֶרֶב.
הָיִינוּ יְחֵפִים וּמְלֵאֵי אֱמוּנָה, עַד שֶׁהַבֵּטוֹן
הִכְסִיף וְהַטִּיחַ הִתְקַלֵּף וְנָשַׁר מֵהַקִּיר.
חֲבֵרִים הָלְכוּ אֶחָד אֶחָד בַּשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל
אֶל תְּלוּלִית תְּחוּחָה בְּחֶלְקַת הַזֵּיתִים,
וְרַק רוּחַ בָּעֶרֶב בִּמְרִירוּת שׁוֹאֶלֶת:
מָה בִּכְלָל מִכָּל זֶה נִּשְׁאַר?
נִשְׁאַר הַמַּבָּט הַזֶּה, הַמֵּישִׁיר בָּעֵינַיִם,
אֶל חֹרֶף שֶׁבָּא בְּהָמוֹן גְּשָׁמָיו, אֶל שָּׂרָף שֶׁזּוֹרֵם בְּשִׂמְחָה בְּעוֹרְקֵי עֵץ.
הַחַיִּים לֹא הָיוּ כָּאן אַף פַּעַם הַבְטָחָה לִגְאֻלָּה רְחוֹקָה,
דָּבָר לֹא מִלְּבַד צֹּרֶךְ פָּשׁוּט – לְהַחְזִיק עַד הַקֵּץ.
וּבַלַּיְלָה בַּלַּיְלָה, כַּאֲשֶׁר נִּרְדַּם הַקִּבּוּץ אֶל תּוֹךְ בָּתָּיו,
וְהָאוֹרוֹת בַּלּוּלִים עַל אֶפְרוֹחִים מַרְעִידִים כָּבִים אַט אַט,
אֲנִי כּוֹתֵב שׁוּב שׁוּרָה עַל נְיָר מְקֻמָּט, וְנִזְכָּר
שֶׁגַּם הַכְּאֵב הוּא סוּג שֶׁל מוֹלֶדֶת,
וּלְפָחוֹת רַק לְעוֹד רֶגַע קצר חוֹלֵף
הָיִינוּ קְרוֹבִים לְאַדְמַת הַיַּחַד
וְלֹא אִישׁ אֶל עַצְמוֹ
אֵצֶל חֶלְקַת אֱלֹהִים הַקְּטַנָּה שֶׁלּוֹ
עַכְשָׁו סוֹף סוֹף חָפְשִׁי
לָמוּת לְבַד, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ.
תגובות לדף זה
דפים לוח אלקטרוני
נמצאו 0 תוצאות
גם הכאב הוא סוג של מולדת
כל כך יפה ונוגע ללב.
מולדת בלב
וואי וואי דודו, וואחד מולדת נעצת בליבי.
אמיתי
מתואר יפה את המציאות שירה יפה