הצילום מהמימונה ב-1999, של הפוליטיקאים הקיבוצניקים חוגגים בביתו של דוד לוי, סימן תקוות לעתיד חדש שנכזבו. הדבש של המופלטה לא המתיק דבר     

לכבוד המימונה הנחגגת הערב (12.4) ומחר, זיכרון קצר מהחג של שנת 1999, במהלכו התארחו שלושה קיבוצניקים (אחד לשעבר) בביתו של דוד לוי בבית שאן. זה היה ביקור שסימן תקוות לירח דבש פוליטי בין לוי למפלגת העבודה ולא רק בזכות הדבש של המופלטה. הוא סימן את הברית העתידה להתרקם בין אהוד ברק, הכוח העולה של מפלגת העבודה, שאו-טו-טו יהיה ראש ממשלה, לבין סיעתו של דוד לוי - שיכהן לזמן קצר כשר החוץ שלו.

ברק (בן משמר השרון) בא לחגיגה חמוש בשני פוליטיקאים משפטנים, חברי קיבוץ דאז: חגי מירום (יפעת, מימין) ואלי גולדשמידט (דגניה א', עומד לידו). "אנו הולכים לבית שאן", כדבר השיר. חגיגות המימונה - מי מוזמן למי, מי אורח הכבוד ומי מודר - הפכו ברבות השנים לסיסמוגרף פוליטי, וכאן הסיסמוגרף הצביע על נתונים חיוביים. החיוכים הנשקפים מתמונת האירוע, היו הקדימון ל"שחר של יום חדש", שהבטיח ברק למחרת הבסתו את ביבי במאי 1999 (היו זמנים); אבל השחר חיש הפך לצוהריים ולערב אפופי סופות חול שהקשו לראות את האופק. ואולי לא היה אופק כלל.

כבר ערב הבחירות, במאי 1999, פרש מירום ממפלגת העבודה, חבר למפלגת המרכז של יצחק מרדכי, שזה עתה קמה, הוצב בה במקום העשירי, שהתברר כבלתי ריאלי. גולדשמידט כיהן בכנסת החדשה כיו"ר ועדת הכספים ובתפקידים נוספים, אך פרש מהפוליטיקה בתום פחות משנתיים, לאחר תבוסתו של אהוד ברק לאריק שרון, בפברואר 2001. עוד קודם לכן פרש דוד לוי מממשלתו של ברק בטריקת דלת. ירח הדבש שרד רק מימונה אחת.   

מימונה בבית דוד לוי. ההתפוררות הייתה מהירה (צילום דוד עינב)