לפני שנים אחדות שירתתי בכנסת עם מנסור עבאס. שם התידדנו ומאז לא השתנו יחסינו. שנינו תמכנו בממשלה בראשות נפתלי בנט ויאיר לפיד, שפעלה בחריצות למען הציבור. באותם ימים ניהלה האופוזיציה בראשות מר נתניהו מסע שיסוי נגד חבר הכנסת עבאס – שמענו על הסכנה הטמונה בו, קראנו על צבעי ההסוואה שעטה על עצמו. מקהלת הצבועים המנומרים יללה ואז נחשפה צביעותה: התברר שמר נתניהו וחבריו הפצירו בעבאס באותם ימים ואף התחננו בפניו שיצטרף אליהם בהרכבת ממשלה בראשותם: רבנים הופעלו, היתרים ניתנו והמלצות חמות פורסמו מפי הקיצונים בתומכי הממשלה דהיום.

אז מה קרה? מזה שלש שנים, עשרות סקרים אינם מאירים פנים לממשלה המכהנת. חבריה ואוהדיה חוששים מאד שמא ישובו למה שהם רואים כגלות דוויה על ספסלי האופוזיציה. לכן, בימים האחרונים הם מארגנים, שוב, מסע שיסוי נגד חבר הכנסת עבאס. הבוקר פרסם בעוז "פורום" של משפחות שכולות, המתהדר בסיסמה "בוחרים בחיים", מודעה ברשת: "לא נופלים למשחקים של מנסור עבאס", ומכריזים: "נעצור את הסכנה". שקוף, רבותי, לגמרי שקוף.

שימוש בשכול לקידום אישי ופוליטי כבר מקובל במקומותינו מזה שנים רבות, אך גם לאחר התבוננות רבת-שנים בתופעה זו לא מצאתי שיש בסיס להנחה, ששכול מוסיף חוכמה ואסון אישי מחדד את החשיבה המדינית. מי שדאג לפרסום ההודעה יודע זאת היטב, ולכן השימוש באמצעי זה מעיד כי חברי הממשלה ותומכיה פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם מיום הבוחר הקרב ובא.

כחלק ממסע ההשחרה נגד חבר הכנסת מנסור עבאס, קראתי לאחרונה מאמר מלומד המזהיר כי עבאס מקיים עיקרון המקובל באסלאם, "תקיה", המתיר למוסלמי להסוות את דעתו המסוכנת ולהונות את סביבתו, עד ליום פקודה בו ייחשף טבעו המסוכן. עקב בורותי שאלתי מומחים ומהם למדתי כי עיקרון זה אכן מקובל – בתנאים מסוימים – באיסלם השיעי. אבל, מכיוון שמנסור עבאס הוא מוסלמי סוני, אין המשל דומה לנמשל, כך שאין הוא מעיד עליו אלא על מי שנזקק לשיטות הונאה כאלה.

ניסיתי להיזכר בניסיון המצומצם שלי. במשך שנותיי הרבות כפוליטיקאי פעיל בישראל היו רק פעמים בודדות שבהן הבנתי שרומיתי על ידי אנשים שהסוו את עצמם עד ליום בו התגלה טבעם האמיתי. כולם היו יהודים.