מאיר שלו שהלך אתמול לעולמו, היה סופר חרוץ שמצא בטבע את כל שיגעונות  האדם ובאדם את כל סערות הטבע. יצירתו השמיעה קול הפוך ממסריו הפוליטיים

כרעם ביום בהיר - והיום לא  כל כך  בהיר, הגיעה הידיעה על מותו של מאיר שלו.

מאיר היה  סופר חרוץ. אימו, בת נהלל שורשית ומיוחדת, היא  שהובילה אותו אל  העמק ואל ההתיישבות, אך היא לא חיה כמוהו את המושב כמיתוס. אביו יצחק שהיה מורי לספרות ולתנ"ך, הוביל  את בנו אל התנ"ך בירושלים. האבא הגיע למקום השני אחרי עמוס חכם בתחרות חידון התנ"ך הראשונה ב-1958 והדבר לא עבר בלי סערה. יצחק שלו חשב כי היה ראוי למקום הראשון.

מאיר שלו היה מקצוען. הוא קרא ולמד את כל החוברות של  "השדה" -  ירחון לענייני חקלאות - כדי לכתוב  את "רומן רוסי". שלו ידע לשעבד את הבדיון למען הפגישה עם המציאות של הכפר; הוא ניצל את המתח שבין האדם לאדמה כדי להפיץ את האירוניה וההומור הפרועים ביותר. בטבע הוא מצא את כל שיגעונות האדם ובאדם את כל סערות הטבע. לא רק שלא ערב פוליטיקה בטבע, אלא שיצירתו הספרותית השמיעה קול הפוך ממסריו הפוליטיים. 

 בשורשו היה מאיר שלו איש החברה להגנת הטבע ולא במקרה הוא לוחץ את ידו  של עזריה אלון ממייסדי החברה להגנת הטבע, שהיה חבר בית השיטה, אשר הגיע מכפר יחזקאל, המושב המתחרה של נהלל בעמק יזרעאל. מאיר שלו למד רבות מאנשי העלייה השנייה וכמו כולנו התאהב באליעזר סלוצקין הזקן, איש  עין חרוד, שהאריך ימים והגיע לגיל מאה. בשעתו ביקשתי ממנו להוסיף פרק לספר שכתבתי על  סלוצקין, אשר יתאר את ההומור האנושי כל כך של האיש. הוא הודה שאיננו יכול: דמותו של סלוצקין לא התאימה לאירוניה המיתולוגית בה נקט, למרות ששמע ממנו לא מעט פנינים שנכנסו לסיפוריו המיוחדים, שזכו לאהבת הקוראים ותורגמו לשלל שפות. 

מאיר שלו ועזריה אלון בתערוכת צילומים של אלון בבית שטורמן ב-2011 (צילום: דוד עינב)