המבצע האמריקאי בוונצואלה – היבטים גלובליים / דני שיאון
החטיפה של ניקולס מדורו מייצגת פעולה מוצלחת ביותר שתוכננה היטב, תוך ניצול כל המשאבים הצבאיים של ארה״ב כדי להבטיח את הצלחתה.
יש להדגיש כי מדורו חזה אפשרות כזו, דיבר עליה ונערך אליה, אך למרות זאת המבצע הצליח בצורה חלקה – ללא הרוגים לארה״ב ועם מינימום נפגעים. עם זאת, לא ברור עדיין כיצד יראה היום שאחרי ומה הן התוצאות לטווח ארוך.
המצב הנוכחי
כאן יש לציין נקודה חשובה: טראמפ אינו תומך במנהיגת האופוזיציה מריה קורינה מאצ'אדו, שבזכות מאבקה זכתה בפרס נובל לשלום לשנת 2025 (ולא טראמפ, מה שכנראה רק הגביר את עוינותו כלפיה).
טראמפ הכריז כי ארה״ב תנהל את ונצואלה זמנית, אך השלטון כרגע נמצא בידיה של סגנית הנשיא דלסי רודריגס (Delcy Rodríguez), שמנסה לייצב את המדינה ותבעה את שחרורו המיידי של מדורו. המציאות על הקרקע מורכבת יותר מהכרזותיו של טראמפ.
משמעויות גלובליות
למבצע משמעויות רבות מבחינה גלובלית:
1. יישום דוקטרינת מונרו -
זהו יישום מידי של דוקטרינת מונרו (שהוכרזה על ידי הנשיא ג׳יימס מונרו ב־2 בדצמבר 1823). דוקטרינה זו, שטראמפ הכריז עליה מחדש במסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארה״ב שפורסם לאחרונה (דצמבר 2025), קובעת כי ארה״ב לא תאפשר לכוחות זרים או עוינים להתמקם בחצי הכדור המערבי – ״החצר האחורית״ של ארה״ב.
2. שליטה במאגרי הנפט הגדולים בעולם
המבצע משקף יישום של אסטרטגיית הביטחון של טראמפ, המונעת מאינטרסים כלכליים ולא מאידאולוגיה. ההשתלטות על מאגרי הנפט של ונצואלה – הגדולים בעולם עם כ־303 מיליארד חביות (17% מהאספקה הגלובלית) – נותנת לארה״ב מעמד בכורה ושליטה עצומה בשוק הנפט העולמי.
לשם השוואה:
ונצואלה: 303 מיליארד חביות (מקום 1 בעולם)
ערב הסעודית: 267 מיליארד חביות (מקום 2)
איראן: 209 מיליארד חביות (מקום 3)
ארה״ב: 55 מיליארד חביות (מקום 9)
זוהי עמדת כוח עצומה, בעיקר מול סין, התלויה ב־100% בנפט מיובא. טראמפ אמנם הבטיח כי ימשיך למכור נפט לסין, אך הברז נמצא בידיו – והם יודעים זאת היטב.
3. מסר למדינות סוררות
המהלך האגרסיבי והנכונות של טראמפ לשבור את כללי המשפט הבינלאומי אמורים להטריד מאוד מדינות סוררות כמו איראן, שעליה הוא איים באופן ישיר. זהו משלוח מסר ברור: המשטר האמריקאי החדש אינו מתחשב בנורמות בינלאומיות כאשר מדובר באינטרסים חיוניים.
4. העדפה למנהיגים אוטוריטריים – סיכון לדמוקרטיות
מאידך, ההעדפה הנראית לעין של טראמפ כלפי מנהיגים אוטוריטריים, כפי שעולה מהתבטאויותיו, צריכה להדאיג דמוקרטיות חלשות יותר:
רג׳פ טאיפ ארדואן (תורכיה): ״הוא חבר טוב שלי״
אחמד א־שרע (אבו מוחמד ג׳ולאני, סוריה): ״הוא נשיא חזק״
ולדימיר פוטין (רוסיה): ״הייתה לנו שיחה מצוינת״
שי ג׳ינפינג (סין): ״יש לי עמו קשר מצוין״
גישה זו צריכה להדאיג מדינות דמוקרטיות כמו אוקראינה או טאיוואן, שעשויות למצוא את עצמן נטושות אם לא ישרתו את האינטרסים האמריקאיים המיידיים.
5. אי ודאות וכאוס במערכת הבינלאומית
המהלך האמריקאי מכניס אי ודאות גדולה וכאוס למערכת הבינלאומית. ברור לכולם כי חוקים בינלאומיים או הכרה בריבונות מדינה אינם מבטיחים אותה מפני פעולה אלימה של מעצמה גדולה. זה משרת את טראמפ שאוהב לייצר אווירה של כאוס, שבה הוא מוביל את סדר היום הציבורי ומשאיר את אויביו (ותומכיו) נבוכים, מבלי שיכולים לנחש מהו הצעד הבא.
השפעה על ישראל
הצד החיובי:
הפעולה בוונצואלה טובה לישראל – היא מסירה נקודת אחיזה חזקה של מדינות עוינות וארגוני טרור באמריקה הדרומית. ונצואלה שימשה כבסיס לחיזבאללה, חמאס ואיראן באזור במשך שנים. יש לקוות שטראמפ יעשה סדר גם במדינות אחרות המארחות רשתות טרור, כמו אורוגוואי, ברזיל וארגנטינה.
הצד השלילי
הצלחת המבצע תחזק את הביטחון העצמי של טראמפ במימוש תוכנית השלום שלו למזרח התיכון, ותקשה על ישראל להתנגד למהלכים שעלולים לסכנה, כגון:
שילוב מדינות כמו תורכיה וקטאר בכוח הייצוב בעזה
הסכם מהיר עם סוריה תחת שלטון ג׳ולאני
מכירת מטוסי F-35 מתקדמים לסעודיה, תורכיה והאמירויות
ישראל עלולה למצוא את עצמה במצב שבו יקשה עליה לסרב לדרישות טראמפ, שכן הוא יצביע על הצלחתו בוונצואלה כהוכחה ליכולתו ״לפתור״ בעיות מורכבות.

מפגינים באיטליה בתביעה להחזרת מאדורו לשלטון IMAGO / Stefano Montesi
לסיכום
המבצע בוונצואלה מסמן נקודת מפנה משמעותית בפוליטיקה העולמית. הוא משקף חזרה של ארה״ב לשימוש בכוח צבאי גלוי בחצר האחורית שלה, תוך התעלמות מהמשפט הבינלאומי. עבור ישראל, מדובר בחרב פיפיות: מחד גיסא, הסרת איום אסטרטגי מדרום אמריקה ואיום על איראן; מאידך גיסא, טראמפ בעל ביטחון עצמי מוגבר שעשוי לדרוש פשרות קשות במזרח התיכון.
הימים הקרובים יגלו אם המבצע אכן יוביל לשינוי ממשי בוונצואלה, או שמא נותרנו עם מצב של כאוס מתמשך – כפי שקרה במקרים קודמים של התערבות אמריקאית בדרום אמריקה.
***
ד"ר דני שיאון הוא בן דגניה א' ותושב כחל. הוא בעל הבלוג "תצפית אסטרטגית"
לולא מלחמת עירק השנייה.
ברגע שג'ורג' ווקר בוש החליט לפלוש לעירק. בשביל להוריד את סדאם חוסיין ולהשתלט על מאגרי הנפט שם. עבר מוקד ההשפעה של ארצות הברית. מדרום אמריקה למזרח התיכון. מה שאיפשר לאנשים כמו הוגו צ'אבז ואיבו מוראלס. לעלות לשלטון בונצואלה ובוליביה. בנוגע לטראמפ, אפשר להודות. שבניגוד לניקסון. חטיפת מדורו, הורידה דיקקטור רצחני מהשלטון. במקום להעלות אותו. אליבא דה פינושה בצ'ילה ווידאלה בארגנטינה.