יפה עשה מוסף התרבות והספרות של "הארץ" שהקדיש מקום מכובד לאברהם (פצ'י) שפירא מקיבוץ יזרעאל בהגיעו לגיל תשעים. לגבי פצ'י - בלתי נלאה וסקרן כילד שהמציא את עצמו בכל פעם מחדש - הגיל הוא רק מספר ועוד נכונו לו שנים של עשייה מלומדת.

הממואר התמציתי שכתב הוא עצמו אודותיו, בסוף השבוע חלק ראשון ובשישי הקרוב חלק שני, הפתיע אותי לא מעט. כבר כנער מחיפה למד ממורה שהפך ל"אב רוחני" בשם ברוך קורצוויל לצד בת כיתה בשם דליה רביקוביץ. ברבות השנים, כסטודנט ליהדות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, זכה לרכוש ידע מגדולי רוח כפרופ' גרשום שלום, פרופ' נתן רוטנשטרייך, והפך לאיש שיח של מרטין בובר. במסגרת שתי שנות לימודיו בירושלים נפגש עם פרופ' ברגמן, ידיד נעורים של קפקא, שכמותו רדף אחר הידע והשיגו.

את כל אלו עשה לצד היותו רועה צאן בקיבוץ , ויום בשבוע אותו הקדיש למפעל חיים בשם "שדמות" (בשמו הראשוני "שדמות למדריך") אותו ייסד בלא תמיכה ובאדישות מופגנת של התנועה הקיבוצית. עשר שנים ערך את הביטאון הרבעוני ממנו יצא לימים "שיח לוחמים" שתיעד חוויות קשות של לוחמי ששת הימים.

פצ'י היה העורך הראשי של המסמך המכונן שזכה לכותרת המלעיגה "יורים ובוכים" ולצידו עמלו על מלאכת הראיונות  עמוס עוז ,יריב בן אהרון, אבישי גרוסמן, עמרם הישראלי זכרם לברכה ומוקי צור יבל"א. שלוש עבודות דוקטורט נעשו על השיח הלא-חמים וגם סרט תיעודי בשם "הסלילים הגנוזים".

באחת מפגישותיי החטופות עם שפירא (הייתי מקורב יותר לבן והאוצר יניב שפירא, מאחר והייתי כתב לענייני אמנות של העיתון הקיבוצי- ק.ע) סיפר לי שאבי צבי עם עד ז"ל, שהיה שנים ארוכות עורך שבועון איחוד הקבוצות והקיבוצים "'איגרת" ,לא היה מאוהדי "שדמות" ואף כינה את כותבי כתב העת כמי ש"הולכים מטר מעל האדמה" - אבל נענה לבקשתו והעניק לפצ'י סיוע רב בהפקת "שדמות" ו"שיח לוחמים".

***

אברהם שפירא עצמו ריגש אותי עד דמעות לאחר שהתפוטרתי מכתיבה בעיתון "ידיעות הקיבוץ", לאחר כשלושים שנים. כתבתי טור נוגה אודות נסיבות העזיבה וההתנכלות מצד פרנסי התנועה ופצ'י היקר כתב לי מכתב (!) דרכו הביע צער על הסיום שנכפה עליי ,וייחל לכך שאמשיך לכתוב ולהגג כפי שעשיתי במהלך השנים. הדברים הפתיעו במיוחד לאור שתיקת התנועה והקוראים. מלבד הסופר המנוח יפרח חביב נרשמה שתיקה כללית מעיקה.

את עיקר הקנאה במורשת של פצ'י מסבה לי העובדה שהוא כתב מאמר מקיף על תערוכה בשם "שבירת כלים" של האמן הנערץ עליי, אנסלם קיפר, ואף נפגש אתו לא מעט. התערוכה התקיימה בשנת 2011 במוזיאון תל אביב ,ועל אף שהיתה מיסטית וסימבולית בעיניי ביחס לתערוכות קודמות שלו, עדיין החצינה את העוצמה המונומנטלית והחומריות המהפנטת של היוצר המוכשר הזה. ממש עכשיו מוצגת עבודת אמנות מרשימה שלו במוזיאון ירושלים  בשם "עידני העולם"

.         

איש נדיר ואהוב "הילד המתבגר" אברהם שפירא, שיודע לשלב חיים חילוניים בקיבוץ לבין עיסוק מתמשך בחקר היהדות והקבלה. הסקרנות המדבקת ואהבת האדם שלו מבטיחות שעוד יאריך חיים ויעשיר את חיינו כאן, שהפכו, באשמת המנהיגים, לדלי חומר ורוח.