שֶׁאִישׁ לֹא יָעֵז לְהַשְׁווֹת,

עִם אִרְגּוּנֵי טֵרוֹר אֲרוּרִים,

בְּאֹפֶן מֻחְלָט אֲנַחְנוּ שׁוֹנִים.

אַךְ דָּבָר אֶחָד מְשֻׁתָּף בֵּינֵינוּ,

הַיּוֹם -גַּם חַיָּלֵינוּ רְעוּלֵי פָּנִים.

זוֹכְרִים כֻּלָּנוּ תְּמוּנַת הַצַּנְחָנִים,

נִצָּבִים לְיַד הַכֹּתֶל וּפְנֵיהֶם גְּלוּיוֹת.

הַיּוֹם וַדַּאי הָיְתָה הַתְּמוּנָה כְּבָר שׁוֹנָה,

הַיּוֹם הֵם הָיוּ מִצְטַלְּמִים בְּפָנִים רְעוּלוֹת.

פַּעַם הָרָסָ"ר (וְגַם רָפוּל) הִקְפִּידוּ,

הַכֻּמְתָּה עַל הָרֹאשׁ אוֹ הַכָּתֵף.

וְהַיּוֹם, נוֹסְפָה עוֹד פְּקֻדָּה:

"חַיָּל! שָפֵּר הוֹפָעָתְך,

בִּרְעָלָה תִּתְעַטֵּף".

בָּרוּר לָנוּ כַּשֶּׁמֶשׁ בְּיוֹם כִּי האָשָם,

מוּטָל עַל שֶׁכֶם אֻמּוֹת הָעוֹלָם.

אַַךְ כַּיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה בָּרוּר  (?)

שֶׁיֵּשׁ לָנוּ חֵלֶק (?) גַּם.