שיר שיש בו מן ההוויה החקלאית הזורמת בדמי גם אם איני מממשת אותה בפועל ויש בו הדהוד לכאבי הימים האלה

 

יושבת לכחצי שעה של כתיבה בבוקר, כחלק מהנבעת המעיין הפנימי ואולי כהפנמה של סדרים ועמל כתנועה הופכית לאין המאיין המאיים לכובשני. חשה מין ערות חדה, בשונה כל כך ממצבי הכללי, אבל זו חדות נכה, או מוטב, חדות הגוררת עצמה בכוח שרירים מדולדלים ובאמצעות מוטיבציה משוחזרת, מאלצת עצמה. מאלצת עצמה כי יודעת שאחרת סופה לגווע באיטיות מייסרת.

שיר יצא מזה, שיר שנכתב מזמן אבל לוטש רק בימים אלה. יש בו מן ההוויה החקלאית הזורמת בדמי גם אם איני מממשת אותה בפועל ויש בו הדהוד לכאבי הימים האלה.

 

פגימות

מַשֶּׁהוּ נִפְגַּם בָּעוֹלֵלוֹת,

הַגֶּפֶן מֻטְרֶדֶת.

כְּבָר כַּמָּה לֵילוֹת הִיא חוֹלֶמֶת

עַל בְּקָרִים קְרִירִים, עַל תְּנוּעַת

זְחָלִים עֲדִינָה בֵּין עָלֶיהָ.

אֲבָל הָעוֹלֵלוֹת מוֹסִיפוֹת לְהִתְנַמְנֵם,

חֲמוּצוֹת פָּנִים,

תַּחַת שְׂמִיכַת גָּפְרִית,

אֲדִישׁוֹת לְהִשְׁתַּדְּלוּת הַשֶּׁמֶשׁ.

וּבְפִתְאוֹם הַשַּׁחַר

נִשְׁמְעָה שְׁרִיקָה,

תְּחוּשַׁת תְּלִישָׁה קַלָּה

בְּשִׁפּוּלֵי הַהִשְׂתָּרְגוּת הַשְּׂמָאלִית הַתַּחְתּוֹנָה,

עִקְצוּץ מֵצִיק.

הָאֲדָמָה, שְׁרוּיָה בְּצֵל, כִּנְּסָה פְּרוּדוֹת עָפָר לְמַאֲרָג הָדוּק, וְהָאֲוִיר

טָווּי בְּטַל כָּבֵד, אֶל הַגֶּפֶן לֹא שָׁעָה. רַק לַהֲקַת

לַבְנִינֵי כְּרוּב חָגָה חוּגַת מַלְמָלָה

מוּלָהּ.

"הַמְּתִיקוּת לֹא מִתְפַּתַּחַת, לֹא תִּהְיֶה לִי נַחַת הַשָּׁנָה,

אֵינִי חָשָׁה בְּכֹבֶד מְסַפֵּק שֶׁל הִתְמַלְּאוּת, שֶׁל הֲזָנָה,

הִבְחַנְתִּי

בְּהִצְטַמְּקוּת קַלָּה, קְלִילָה, מִין גְּמָמִיּוֹת,

עַל זָגֵיהֶם הַמְּתוּחִים שֶׁל עֲנָבַי,

וְשֶׁמָּא

אֲנִי כְּבָר עֲיֵפָה מִדַּי,

עוֹנוֹת סְמָדַר רַבּוֹת כָּל כָּךְ הָיוּ בִּי

אוּלַי שָׁכַחְתִּי, הִתְאַדַּשְׁתִּי."

הַגֶּפֶן מֻטְרֶדֶת, חֲרָדוֹת נִקְרָשׁוֹת כְּרִבָּה עַל שָׂרִיגֶיהָ

הַבֹּקֶר כָּלוּא בְּאֹבֶךְ, מִשְׁתַּהֶה בְּדַרְכּוֹ, יָגֵעַ.

 משהו נפגם בעוללות, הגפן מוטרדת (מקור: .mashtelaadhabait.com)