חסר רכיב

איך התמודדתי עם השעמום בשיעורים | תמר בן יוסף

13/03/2024


את כל שאר המורים, לא ממש סבלתי. הייתי בגיל ההתבגרות, וביקורתית כלפי כולם


בתיכון על שם ברל כצנלסון בכפר סבא. הייתי זורקת את הקלמר שלי על הרצפה, ואז אוספת את כל העפרונות, המחדדים והמחקים. יופי, עברו עשר דקות. עשר מתוך חמישים, גם זה משהו.

 

ולא שהשתעממתי בכל השיעורים, היו דווקא כמה מורים שחיבבתי. המורה למתמטיקה, למשל. הוא היה גוץ עם כרס, ועם פרצוף תינוק חמוד. כשסיים הוכחה על הלוח, עשה תמיד תנועת בלט חגיגית עם כיפוף רגל. ברור לגמרי שאהבתי את זה. הבנתי שהוא יודע את המקצוע שלו, הבנתי גם שנמאס לו. ובמיוחד ראיתי שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות מופרזת.

 

חיבבתי גם את המורה לכימיה המסתורי, זה שלא דיבר עם אף אחד. הוא היה איש בודד, אולי ניצול שואה, אין לי מושג. והוא הציל אותי במבחן הבגרות היישומי. שפכתי מבחנה עם H2S, אתם יודעים, עם ריח הביצים הסרוחות. הוא דאג לי למבחנה חדשה, ובכל זאת קיבלתי 9 בכימיה בבגרות.

 

חיבבתי גם את אריה סיוון, שהיה מורה לספרות ולתנ"ך. הוא הבין את החומר ועודד למחשבה. בהחלט הערכתי את היותו מורה לתנ"ך לא מפגר.

 

את כל השאר, לא ממש סבלתי. הייתי בגיל ההתבגרות, וביקורתית כלפי כולם. בראש וראשונה, לא סבלתי את המורה לאנגלית, ניצולת שואה מרוסיה. היא לא בדיוק דיברה אנגלית–אנגלית, אבל נעזוב את זה. היא הייתה אישה בודדה, ללא משפחה. אבל היה לה חבר שלימד שיעורים פרטיים באנגלית. היא הפנתה אליו תלמידים כושלים.  ולא אשכח עד היום, איך פעם בשיעור היא ביקשה שנזכיר פעלים שמסתיימים ב-ought.  אמרתי ,think-thought והיא, משום מה, שמעה seek-sought.  מה זה ?seek לא היה לי מושג. אוי, כמה חטפתי.

 

מורה נוסף שעלה לי על העצבים, היה המורה לתנ"ך בכיתות התיכון הנמוכות. הוא היה כבר מבוגר מאד באותה תקופה. מה זה מבוגר? 60 פלוס. הייתה לו תת-פעילות של בלוטת התריס, על כן דיבר לאט והגיב באיטיות. חשבתי שאין מעצבן ממנו.

 

עוד מורה שלא אשכח לעולם הייתה המורה לפיסיקה. היא לימדה את המקצוע בכיתה, וגם במעבדה. משום מה, לא הבנתי מילה, לא הצלחתי לעשות שום דבר בשיעורים היישומיים. היא הייתה ממוצא גרמני, וגרה ברמתיים כמוני. בשעות הפנאי שלה, היא זמרה, ברצינות, כמובן במקהלה המקומית. אלוהים, כמה לא סבלתי את החגיגיות שלה.

 

לא סבלתי גם את המורה לספרות, שהיה מחנך הכיתה. רוב התלמידים דווקא אהבו אותו. הוא שיתף אותנו בביקורתיותו כלפי תוכנית הלימודים. כעת אני מבינה שהוא היה רוויזיוניסט אדוק, שלימד בבית ספר סוציאליסטי. הוא היה בטוח שעגנון הוא סופר נפלא, עשה לנו חור בראש עם 'תמול שלשום'. אני עד היום חושבת שעגנון כותב טוב, אבל הוא לא אוהב אנשים, הוא תמיד מתעכב באי-חמלה על הצדדים החלשים באישיותם. אותו מורה גם ניסה להיות חבר שלנו. חשבתי אז, ואני חושבת עד היום, שזה מגוחך

.


 לא שהשתעממתי בכל השיעורים, היו כמה שלא  מקור: edunow.org.il

 

תמר בן יוסף היא בעלת הבלוג:  עידן השוק החופשי

 

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

דפים לוח אלקטרוני

נמצאו 0 תוצאות
הוספת דף
חסר רכיב