כשאני רואה כלכלנים בכירים מדברים ברצינות על הגירעון וכמה זה נורא, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

אני מניחה ששמתם לב שהפסקתי לכתוב על כלכלה. זה בא אחרי יום הולדתי השמונים. החלטתי שאני לא עוקבת בנאמנות אחרי הפרטים. וכלכלה בעיניי, היא פרט ועוד פרט ועוד פרט. מכאן ברור לכם שאני מחייכת כשאני קוראת את הניתוחים הכלכליים בעיתונים. הם מדברים בגדול: הגירעון בתקציב יהיה 6% או יותר? מרגש ממש, זאת כל הכלכלה היום.

נראה לי מיותר להביא לכם נתונים של שנים עם גירעון גדול ובלי אינפלציה של מדינות עם גירעון ענק, ו"הכל בסדר". למעשה, ישראל מצטיינת בגירעון נמוך במיוחד בשנים האחרונות. הממשלה מאושרת, ונו, אז מה, הכל נראה לכם נהדר?

מבחינתי, כלכלה זה לא רק גירעון בתקציב. אלה עוד הרבה תחומים, לא פחות ואולי יותר חשובים. הם לחלוטין לא נסקרים. כך, למשל שער החליפין של השקל. איש לא חושב שאולי אפשר לשלוט בו במידה רבה, כמו פעם. רצועת הניוד למעשה בוטלה ביוני 1997 ובוטלה רשמית ביוני 2005. זה, משום מה, נחשב לצעד נפלא. אבל תסתכלו על ענפי המשק המסורתיים, מלבד מזון. הם, משום מה, לא קיימים מאז. הם חוסלו על ידי שער חליפין נמוך מדי. הם לא מסוגלים לעמוד בתחרות. על כן, נסו למצוא סוודר צמר בתל אביב. נראה אם תמצאו אחד כזה במחיר סביר.

תחום נוסף שלא נדון ברצינות כבר עשרות שנים, למרות השלכותיו הענקיות,  הוא תחום פתיחת היבוא. או.קיי, רוב היבוא פתוח כבר עשרות שנים, אבל מישהו בדק מה זה עושה? ועכשיו, נלחמים על פתיחת יבוא של תוצרת חקלאית. אכלתם פעם תפוח עץ מיבוא, יחד עם תפוח מקומי? לא הרגשתם הבדל בטעם? וזה עוד המקרה הטוב. נסו להשוות אגס מיבוא עם אגס מקומי, מלפפון מיבוא עם מלפפון מקומי. ועכשיו, כשישראל במלחמה, מבינים הרבה יותר טוב מה ההסתמכות הזו על יבוא אומרת

.

אני זוכרת עד היום שיחה עם סמנכ"ל תע"ש שבכה בדמעות על הלחץ המופעל עליו לסגור מפעל תחמושת. מה יהיה עם הפועלים הוותיקים, הוא אמר. היום, רואים שזה לא רק הוותיקים, זו התלות שנוצרה בארה"ב לכל פריט תחמושת שלו אנו נזקקים. גם זה, אגב, נאמר בשיחה ההיא.

ועוד, כשאני פותחת עיתון רציני לכאורה, כמו הדה-מרקר, אני לא רואה מילה על מדיניות ההיי-טק של ישראל. האם נכון להחזיק כאן חברות הייטק אמריקאיות? לשלוח חברות ישראליות לארה"ב? זו שאלה גדולה, שאיש לא עוסק בה. ובסוף, ואולי זה בכלל בהתחלה, חייבם לשאול: מה המבנה של המשק שאנו רוצים. 

איזה ענפים, איזו תעסוקה. יותר ייצור, יותר שירותים. הרי לא כולם גאונים, וכולם רוצים לעבוד. האם, באמת, היבוא יוצא זול ליותר? שמענו את הקלישאה, איפה כן, איפה לא.

זה תהליך הדדי, שבו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה איבדה את רגישותה, לממשלה בכללה אין מושג, ואיש לא מתעניין. למעשה, לא מתקיים היום דיון רציני בשום סוגייה כלכלית. וכשאני רואה כלכלנים בכירים מדברים ברצינות על הגירעון וכמה זה נורא, אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

.

חשים בהבדל בין תוצרת מקומית ליבוא (מדף X של אביעד אברהמי)

תמר בן יוסף היא בעלת הבלוג: עידן השוק החופשי