שבת של חג, הבוקר עלה ועל הארץ הוטל צל, והשאר יסופר – לדיראון – בתולדות ישראל

ויהי במלאת כך-וכך שנים למלכותו, עשה ראש הממשלה משתה לכול שריו עבדיו וסריסיו. ובהראותו את יקר תפארת גדולתו, אף ציווה על שר החוקים והמשפטים להזמין למשתה גברת לועזית אחת.

והנה, עת הגיעה הגברת לבושה מחלצות פאר, התפרדה ונחלקה העדה בדעתה. חלקם אומרים הרי זו הגברת רפוֹרמה במלוא עוצמת גדולתה ותפארתה, ואחרים אומרים לא היא! שהרי דווקא הגברת רבוֹלוּציה היא זו, במלוא פחיתות כבודה והדרה הביתרי.

מיד קמה מהומה גדולה, בוּקה ומבוּקה ומבוּלקה ולב נמס ופיק ברכיים וחלחלה בכול מותניים. התפלג העם למחנותיים, וראש הממשלה – שותק.

קמו חבר צדיקים שבדור ואמרו, אם בטרוניה בגין מטרונית לועזיה עסקינן – הבה נזמן גם את הדוֹנה גראציה, הגברת אינטגרציה, שתבוא  ותתרץ קושיות ותשלב ותחבר הקצוות ונוכל ודאי להסכים על רפוֹרמוֹ-לוּציה, או רבוֹלוּציוֹ-פוֹרמה... ובא לציון גואל.

נפגשו החכמים שלוחי העדה ודנו-דנו ושוב נפגשו, שקלו וטרוּ-טרוּ ושקלו... ולא נמצאה להם הנוסחה הגועל(י)ת – וראש הממשלה שותק.

עד שהגיע יום שבת של חג. השמש זרחה, השיטה (קונספציה) פרחה (לחלל), והשוחט שחט.  

הבוקר עלה ועל הארץ הוטל צל, והשאר יסופר – לדיראון – בתולדות ישראל. 

ה-7 באוקטובר. הקונצפציה פרחה לחלל (איור: דפנה רז)