מובן מאליו שהמלחמה צודקת. השאלה היא, כיצד יכולה המלחמה לשרת את השלום, שהוא המטרה

בילדותי האמנתי – כדרכם של ילדים – כי העולם מחולק לצודקים ושאינם צודקים. סיפרו לי – כפי שסיפרו לכל הילדים – שכל מלחמות ישראל היו צודקות, ואני האמנתי. מה שחשוב יותר, הוא שהאמנתי כי בכך די: מלחמה צריכה להיות צודקת על מנת להיות מוצדקת. בלשון הפילוסופים, זהו תנאי גם הכרחי וגם מספיק. כאיש צעיר הגיע לידיי ספרו של וולטר קאופמן, ללא אשמה וצדק: מדסידופוביה לאוטונומיה. שנאתי אותו ממבט ראשון: אני מוכן בשימחה לחיות ללא אשמה, אבל אם עליי לוותר על הצדק כדי להיות אוטונומי, אז לא תודה. מאוחר יותר הגיע לידי ספרו של גרשון ויילר על המלחמה, שם הוא דן בשאלה, מהי המלחמה הרציונלית. רתחתי, כי ראיתי את השאלה כשאלה צינית. כריאקציה נגד ויילר נרשמתי לקורס באוניברסיטה על ספרו של מיכאל וולצר, מלחמות צודקות ולא צודקות. בראיית העולם שלי הנחתי כמובן מאליו, בלי לחשוב על כך, שאם יימנעו המלחמות הלא צודקות, ממילא לא יהיה צורך במלחמות צודקות – שהרי המלחמות הצודקות הן, כמובן, מלחמות מגן, ומלחמות מגן הן נגד אוייב תוקפן, כלומר אוייב שפתח במלחמה שאינה צודקת. ויוצא שאם יימנעו המלחמות הלא צודקות, יבוא שלום עולמי.

הרעיון הזה בעצמו נובע מרעיון כללי יותר: צדק אינו מתנגש בצדק. זוהי גירסא מעט מתוקנת של תיאוריית העולם הצודק: העולם אינו תמיד צודק, ולפעמים הוא מאוד לא צודק, אבל תמיד, בכל קונפליקט, ישנו לכל היותר צד אחד שצודק. הייתי איש צעיר, לכן איני שופט את עצמי על שחשבתי כאיש צעיר. אבל עכשיו צריך להגיד בבירור: צדק מתנגש בצדק פעמים רבות. ואני לא מתכוון רק לכך שהצדק שלי יכול להתנגש בצדק שלך, אלא שפעמים רבות צדק, נקודה, מתנגש בצדק, נקודה. תאמר, אין דבר כזה, צדק נקודה?  כי אז בוודאי שאין לך שום בעיה, לא עם וולטר קאופמן ולא עם גרשון ויילר.

להסיר ספק: במה שעשו המנוולים ב-7 לאוקטובר 2023, אין צדק. יש נקמה אכזרית. בצדק יש מקום לטעות, וטעות היא אנושית. מעוללי אותם פשעים הוציאו את עצמם מגדר אנוש. אבל בסכסוך הישראלי פלסטיני יש צדק משני הצדדים. לכל הפחות יש להודות שיש אי צדק משני הצדדים. אם צדק הוא בפעולה של הגנה עצמית אל נוכח פעולה תוקפנית מן הצד השני, כי אז יוצא שאיפה שיש אי צדק משני הצדדים, יש גם צדק משני הצדדים. אם זה לא נראה לכם תבדקו ותראו.

היוצא מכל זה הוא שאם השלום הוא יעד, כי אז השאלה, האם המלחמה צודקת או לא, אין בה די ואולי כלל אינה לעניין: מובן מאליו שהמלחמה צודקת. השאלה היא, כיצד יכולה המלחמה לשרת את השלום, שהוא המטרה. שעל כן צדק ויילר: יש להפסיק את העיסוק בשאלה, מהי המלחמה הצודקת, ולהתחיל לשאול, מהי המלחמה הרציונלית.

הגדילו ליישם תובנות אלו אביר זכויות האדם נלסון מנדלה והארכיבישופ דזמונד טוטו כשהקימו את ועדות האמת והפיוס: לא במקרה אין בכותרת זו את המילה צדק. איש לא יחשוד באחד משני אישים אלו שהצדק אינו יקר לליבו – למרות שיש בישראל מי שמדברים סרה בארכיבישוף, על שמתח ביקורת עלינו בציבור, באמת, איך הוא לא מתבייש. אלא שהם ידעו שאם לא ישימו בצד את השאיפה לצדק, לפחות לבינתיים, הריהם מוציאים את ארצם מחשיכה אחת אל חשיכה אחרת, ולא יהיה לכך סוף.

דזמונד טוטו. המילה "צדק" נעדרה מהכותרת (מתוך ויקיפדיה)