דברי שבח על אומץ ליבו של יאיר גולן וביקורת בצידם

מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה"( סוטה, ל"ז, ל"ז)

אני מוצא את סיפורו של יאיר גולן – לשעבר לוחם בצבא הגנה לישראל, סגן שר, חבר כנסת, אלוף פיקוד וסגן ראש המטה הכללי – מדהים. ב-5 במאי 2016, הפגין גולן ממלכתיות ואומץ לב אזרחי, שתי תכונות שחסרות בישראל מאוד, כאשר הצביע על עדויות בישראל "לתהליכים מנבאי חורבן".

 

בעקבות נאומו שלחתי מכתב למערכת הארץ בו קראתי לו להתפטר מצה"ל לאלתר, על מנת שיוכל להגיש מועמדותו לראשות הממשלה, על מנת שאוכל לבחור בו. המכתב לא פורסם. גולן עצמו נענש על דבריו בהרחקה ללא הגבלת זמן מן הקונצנזוס הישראלי. שמונה שנים לאחר מכן, ב-7 באוקטובר, 2023, הפגין גולן אומץ לב צבאי – מה שראוי לשבח ללא ספק, אך בידוע גם שהוא קיים בישראל בשפע עצום – ומייד זכה להיכנס בחזרה ללב הקונצנזוס.

 

ההגדה של פסח מצווה להקהות את שיניו של זה שהוציא את עצמו מן הכלל, בנימוק כי הוא כופר בעיקר. במסורת היהודית אדם נדרש להוציא את עצמו מן הכלל רק אם הוא המצורע, שנאמר, "וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה", (ויקרא יד ג) שמשמעו כי אהרון הכהן בא אל המצורע. ואכן, מי שמוציא את עצמו מן הכלל, נחשב בישראל מצורע. במסורת הדמוקרטית (כמו המדעית והפילוסופית) הוצאה עצמית מן הכלל היא מעלה. כאשר הכלל לוקה במוגות לב ובאנטי-ממלכתיות, הוצאה עצמית מן הכלל היא צו השעה.

 

על רקע זה ביטלתי את תכניותיי, וב-3 לינואר 2024 באתי עם שאר המפונים לשמוע את האיש היקר הזה. הרצאתו הייתה כמשב רוח חיים במדבר. לאחר ההרצאה שלחת לו את המכתב הבא:

 

ליאיר גולן שלום

אני חן יחזקאלי מן ההרצאה שנתת אתמול במלון ליאונרדו פלאזה בטבריה. ראשית אני מבקש להחמיא לך על הדיבור הממלכתי שכל כך חסר במחוזותינו. ברור לגמריי כי הממלכתיות היא נר לרגליך. שעל כן אני בטוח שתקבל ברצון את הביקורת כי בדבריך נפלו מספר טעויות שפוגעות באופיו הממלכתי של מסרך. כולן קשורות בתגובתך להצעתי.

 

הצעתי הייתה כי ישראל תכריז כי היא מזמינה את לבנון לכרות איתה ברית ולהכריז יחדיו מלחמה על חיזבאלה, וכי באותה הכרזה ישראל תוסיף כי אם לבנון תסרב, ישראל תכריז מלחמה על לבנון ועל החיזבאלה. אתה דחית את הרעיון בטענה כי ללבנון אין היכולת להיעתר להזמנה האמורה. ביקורתי היא כדלקמן:

 

1. בתשובתך ביטאת את הדעה שנכון להזמין רק את מי שאנו יודעים מראש כי יש ביכולתו להיעתר להזמנה.

 

2. כמו כן ביטאת את הדעה שבהזמנה אין כדי לתת כוח למוזמן, גם לא כשמוצע גזר (בדמות

שיתוף פעולה עם ישראל) ושוט (בדמות איום של הכרזת מלחמה של ישראל על לבנון).

 

3. בנוסף, ביטאת אי הכרה בחובה לתת ללבנון את ההנאה שבספק.

 

4. הנימוק שנתת לכל זה הוא שלבנון היא השפוטה (מילה שלי) של החיזבאלה, שזה כמו להגיד שלבנון אינה נוהגת ואף אינה מכירה בעצמה כמדינה ריבונית, מה שהוא עובדה ידועה. אלא שבכך ביטאת דעה נוספת, שמכיון שלבנון אינה מכירה בלבנון, אז גם אין שום סיבה לכך שישראל תכיר בלבנון.

 

כל הדעות האמורות הינן טעויות שעולות ביוקר. כמו כן, הן כולן מהוות פגם בממלכתיות. חשבתי שמחובתי לציין זאת בפניך. אשמח לדון אתך בדברים אלה ואחרים,

בברכת חברים, חן יחזקאלי.

      יאיר גול (משמאל). משב רוח חיים במדבר (מקור: FB)