ליאור שמחה הוא איש חזון ומעש, איש ביצוע מעולה, אדם שאוהב קיבוצים וקיבוצניקים וכאשר צריך לסייע במשהו, הוא יסייע. מניסיון

 

היה זה ביטוי מופתי של חברות וערבות הדדית

באחד מימי חורף 2020, ביום חמישי בשעת ערב מאוחרת, אומת כחיובי לקורונה עובד ברפת הצפון. כל עובדי הרפת נדרשו להיכנס לבידוד. כיוון שהעבודה ברפת חייבת להימשך, נדרשו העובדים להיות בבידוד ברפת.

 

באותה שעה, נערכה הישיבה היומית של מטה קורונה באורטל. במהלך הישיבה, התקשר אליי ליאור שמחה, מנכ"ל ארגון מגדלי הבקר, שהודיע לי שהם לרשותנו לכל מה שנחוץ. השבתי לו, שאין לי מושג במה המדובר, ושאלתי את מרכז המשק שלנו, שהיה אף הוא בישיבה, וגם הוא לא ידע על כך. מסתבר שכמוהו, גם עמיתיו, מרכזי המשקים של השותפים ברפת. עוד בטרם הם קיבלו את ההודעה, הם כבר שמעו מליאור, שארגון מגדלי הבקר לרשותנו.

 

מה שהיה נחוץ הוא קרוואנים לשהיית העובדים בבידוד. עוד באותו לילה שיגר ליאור קרוואנים ובשעת בוקר מוקדמת הם כבר מוקמו ברפת.

 

היה זה ביטוי מופתי של חברות וערבות הדדית, והוכחה לחשיבות הארגונים הארציים, שיש האוהבים לשנוא אותם ולהעניק להם שמות חיבה כמו "בולשביקים". ובראש ובראשונה, היה זה ביטוי לאישיותו המיוחדת של ליאור שמחה.

 

זה ליאור. איש חזון ומעש, איש ביצוע מעולה, אדם שאוהב קיבוצים וקיבוצניקים וכאשר צריך לסייע במשהו, הוא יסייע.

 

ליאור מועמד בבחירות למזכ"לות התנועה שתתקיימנה בחודש הבא. אני תומך מאוד במועמדותו. את האהבה לקיבוצים, לקיבוצניקים, לרעיון הקיבוצי, למורשת הקיבוצית ולתנועה הקיבוצית, המשולבת בכושר ניהול וביצוע מוצלח ומוכח, הוא יביא אתו לתפקיד, אם יבחר.

 

ליאור, בן 47, דור שלישי בנצר סירני, נשוי ואב לארבעה, בעל תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים, הוא בעל רקורד ביצועי מוצלח מאוד, בקיבוצו, במגזר העסקי ובארגון מגדלי הבקר. בגיל 37 נבחר לתפקיד מזכיר קיבוצו. וכך הוא מספר: "הובלתי תפיסה לפיה קיבוץ חייב לשמור על זהותו כקיבוץ ולא כיישוב קהילתי. הרגשתי שרק כך ניתן לחבר את הקהילה מחדש ולהחזיר את נצר סרני לחברים עצמם. זה עבד, עבד ובגדול. נצר היום הו קיבוץ חזק, קהילתי, צומח ומקום שנעים לחיות בו".

 

***

התנועה הקיבוצית ניצבת כעת בפני אתגר ענק – תקומת קיבוצי הנגב המערבי, לאחר הטבח והחורבן ב-7 באוקטובר ותקומת קיבוצי הגליל, שישובו לבתיהם. זה יהיה הנושא המרכזי על סדר היום התנועתי בשנים הקרובות. את המהלך הזה צריך להוביל אדם עם אוריינטציה חזקה לציונות מעשית, להתיישבות ולקיבוץ וכושר ביצוע וניהול. אין לי ספק שליאור הוא האיש המתאים למשימה.

 

תקומת הקיבוצים כתבתי, ולא שיקומם, כי מדובר בהרבה יותר משיקום, פיזי וחברתי, של הקיבוצים. יש להביא לצמיחה רבתי שלהם; צמיחה דמוגרפית גדולה, צמיחה חברתית, כלכלית, תרבותית וחינוכית, כך שיהוו אבן שואבת לקליטת משפחות צעירות מצוינות. אני מאמין שיש להקים לפחות קיבוץ נוסף בנגב המערבי. ליאור קורא כבר שנים לחידוש ההתיישבות הקיבוצית, גם כשהתנועה התנגדה לכך בתוקף (התנועה שינתה את עמדתה רק כאשר ממשלת בנט הכריזה לראשונה אחרי עשרות שנים על ההתיישבות בנגב כמשימה לאומית) והוא מחויב לכך. תקומת הנגב המערבי צריכה להיעשות בשיתוף פעולה עם צורות התיישבות נוספות ועם כל המגזרים בחברה הישראלית. ליאור מחויב לרעיון הזה והוא מקושר ומחובר לכל הזרמים.

 

התקומה כוללת גם את הגליל, שתושביו פונו לפני יותר משלושה חודשים, הקיבוצים והאזור כולו היו למעין רצועת ביטחון צבאית, בתים רבים מאוד נפגעו מאש חיזבאללה והפינוי והעקירה מן הבית, מן העסקים והשטחים החקלאיים וממקומות העבודה הם איום על חוסנם הכלכלי של הקיבוצים. וכל זאת, עוד בטרם נפתחה מלחמה עצימה, הכוללת תמרון קרקעי בלבנון, ולהערכתי לא יהיה מנוס מכך. תקומת הגליל, לצד תקומת הנגב המערבי, היא משימה הדורשת מנהיג מסוגו של ליאור.

רפת צפון הגולן. הקרוואנים הגיעו באותו לילה (המקור: קירות שקופים)

 

אני מאמין, שניתן למנף את השבר הגדול לתקומה של התנועה הקיבוצית, של חזרתה להיות גוף מוביל בחברה הישראלית וחזרתה להיות תנועה מיישבת. היחס השלילי לתנועה הקיבוצית, פרי הסתה רבת שנים, השתנה לגלים של אהדה ואמפתיה לקיבוצים, בעקבות החשיפה שלהם לאחר האסון. גם החקלאות, שנרמסה ובוזתה לאורך השנים, והוצגה כאויבת הציבור והגורם ליוקר המחיה, עוברת בימים האלה מהפך במעמדה הציבורי. הציבור מתחיל להבין את משמעות החקלאות לביטחון התזונתי ולשמירה על קרקעות הלאום והשינוי בא לידי ביטוי בהתנדבות גדולה לעבודה בחקלאות, בעיקר בנגב המערבי, אך בכלל המגזר החקלאי בכל רחבי הארץ.

 

כדי להשכיל ולמנף את השבר לתקומה תנועתית, להעלות מן העפר המר את התנועה לפסים של הובלה לאומית, וכמאמר הנביא: "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל, מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה", נדרשת הנהגה המשלבת חזון גדול, כושר ביצוע ואהבת הקיבוץ. דרוש מנהיג תנועתי אמתי. ליאור שמחה הוא האיש.

 

***

 

הייתי שמח להסתפק בדברי שבח על ליאור, אך הקמפיין של המועמדת הנגדית, הדס דניאלי ילין מדאיג ואני רואה לנכון להתייחס אליו.

 

הקמפיין של הדס הוא מעבר בין הקיבוצים לשיח, שבו היא מלווה בידי ראשי המחאה – שקמה ברסלר, משה רדמן ואחרים. את הקמפיין מנהל נדב גלאון ממנהלי קמפיין המחאה.  

 

זהו צעד פופוליסטי. הדס יודעת שהציבור הקיבוצי היה חלק מרכזי במחאה. היא פורטת על הסנטימנט הזה, כדי לקשר בתודעה את הדס אל המחאה ובכך למשוך תמיכה. אך מה לשקמה ברסלר ולמשה רדמן ולענייני התנועה הקיבוצית? במה תמיכתם בה נוגעת למהות הקיבוצית והתנועתית? חוששני, שההתערבות הזרה בקמפיין, מבשרת התערבות זרה בתנועה לאחר הקמפיין, אם הדס תיבחר. איזו התערבות זו יכולה להיות? רתימת התנועה, על משאביה, מנגנוניה וכוחה הארגוני למחאה, שראשי הארגונים מנסים כבר כעת להתניע מחדש.

 

האם מה שהמדינה זקוקה לו היום זו התחדשות המחאה? האם חידוש שיח ה-6 באוקטובר הוא האתגר הלאומי הניצב לפנינו היום? והאם המשימה של התנועה הקיבוצית בעת הזו היא מחאה? האם האקטיביזם הנדרש מאתנו היום הוא לצעוק "בושה בושה"?

 

הייתי שותף למחאה בראשיתה. חדלתי, כאשר עלתה על פסים קיצוניים ושליליים והמסוכן שבהם – הסרבנות. איני חושב שזו הדמות ואלה המסרים הרצויים לחברה הישראלית ולתנועה הקיבוצית לעת הזאת.

 

צפיתי בראיון עם הדס ב"כאן" 11, שבו היא מחזרה את הפייק על ניסיון של "הגרעינים התורניים", הדמון התורן, להשתלט על קיבוצי הנגב המערבי. זו שמועה מרושעת, שהתנועה הקיבוצית הוציאה כבר לפחות שתי הודעות שהכחישו אותה מכל וכל. הדס יודעת זאת, ובכל זאת היא ממשיכה להפיץ את השמועה. יתר על כן, היא השתלחה בגסות שלוחת רסן במזכ"ל התנועה ניר מאיר, שעד לאחרונה היא כיהנה תחתיו כמשנה למזכ"ל, כיוון שאמר את האמת.

 

ליאור שמחה. שאלה של דרך (צילום פרטי)

 

אף אחד לא מתכוון לכפות ולו תושב אחד, בטח לא גרעינים, על אף קיבוץ, שלא ברצונו. אלו הפחדות חסרות שחר. אבל כנראה שהן טובות לקמפיין פופוליסטי, של הפחדה ושנאה, אנחנו-והם. 6 באוקטובר על סטרואידים.

 

אנו רואים את הציונות הדתית בימיה הגדולים, כשבניה לוחמים שכם אל שכם יחד עם בנינו בהגנה על המולדת באחדות אמתית הנובעת מברית גורל שאותו יש למנף לברית ייעוד. באמת, זה הזמן לחזור למצגי השנאה של ה-6 באוקטובר? זה הלקח מה-7 באוקטובר? זה מה שנחוץ לחברה הישראלית? זו דמותה של התנועה הקיבוצית?

 

ההתמודדות בין הדס דניאלי ילין לליאור שמחה אינה רק התמודדות פרסונלית, מי מתאים יותר לתפקיד (ואין לי ספק שליאור הוא המתאים), אלא התמודדות על דרכה של התנועה הקיבוצית בימים אלה – האם זו תנועת מחאה או תנועת הגשמה ועשיה.